שקיעת ההיביסקוס

משהו ששכחתי להוסיף כיוון שזה מן יקום מקביל אז שיניתי את התאום שנותר בחיים (פרד במקום ג'ורג')

-----------------------
הרמיוני גרינג'ר ודראקו מאלפוי  התחמקו זה מזו במשך יומיים  ואף אחד מהם לא היה בטוח באמת למה.
דראקו הניח שהוא מתחמק ממנה מהסיבות הברורות- גרינג'ר היא חתיכת קוץ חטטני בתחת שלו שאיתו לא היה לו כוח להתמודד.
הרמיוני הניחה שזה מכיוון שלא שהיא לא רצתה לראות את הפרצוף היהיר שלו ולשמוע את ההתגרויות שלו.
אבל שניהם ידעו שזה היה יותר מזה.
אולי זה היה בגלל האזור האפור של המוות, שם לא היה מקום אמיתי לשנאה והיה אינטימי במובן מסוים.
אבל אולי בעצם לא.
בעוד שהרמיוני בילתה את הצהריים המעונן בספרייה, חלקית עושה מחקר על הורוקורוסים וחלקית מסתכלת על הנוף
הירוק  מחוץ לחלון, דראקו היה בבלגיה, אם לדייק קצת אחרי הגבול עם  צרפת.
הוא היה מצויד בבגדים שחורים ומחממים שהדגישו את חיוורונו ושערו הבהיר, הוא לבש מעיל שחור אחר, המעיל
שהוא השאיר לגרינג'ר עדיין היה בספרייה.
יתר על כן שרביטו נח  בכיס אחד ובשני הייתה תמונה גזורה מעיתון ישן, הרחוב היה ריק אך היה רעש והמולה של אנשים חיים, של אנשים
עובדים שהתהלכו ממקום למקום באזור המסחרי שהתהדר בחנויות פשוטות.
 דראקו נכנס למוטל מוגלגי ואוטומטית עיקם את אפיו בגועל.
התאורה הזולה לא הטיבה להחביא את הלכלוך של המקום ונראה  שריח הזיעה וסיגריות- טינופת מוגלגית שהייתה אחת השנואות על דראקו, היה קבוע.
הדבר היחיד שדרקו היה יכול להגדיר כסביר היה המראה של פקידת הקבלה שנדרכה עם חיוך מפלרטט ברגע שראתה אותו נכנס.
היא הייתה בשנות השלושים שלה, קמטים מעטים עיטרו את קצות עיניה השחורות באופן מחמיא ושערה הבהיר היה אסוף בשתי צמות ילדותיות.
 "את מדברת אנגלית?" דראקו התקדם לעברה נמנע מלגעת בדלפק העץ עליו היא נשענה בחופשיות יתרה שלא יהיה ניתן לראות במלון מכובד. הוא הבין
ודיבר כל האחת מן השפות המדוברות בבלגיה (צרפתית, הולנדית וגרמנית) אבל הוא גם ידע שכאשר אנשים חושבים שאתה לא מבין אותם הם נוהגים לחשוף יותר.
"כן מתוק" היא ענתה במבטא קל עיניה סוקרות פניו של דראקו, "אתה צריך חדר לילה?"
דראקו הוציא את גזיר העיתון והוא הושיט לאישה את התמונה (הוא כישף אותה לפני, כדי שלא תזוז כמובן) זו הייתה תמונה
שנלקחה ממודעת מבוקשים בעיתון, שם בני וויזלי וגרינג'ר כיכבו באופן קבוע.
 "ראית את שני אלה?"  הוא הצביע על רון ופרד לפני שהיא חטפה את התמונה מידיו והסתכלה. דראקו זיהה שביב של הכרה בעיניה
כשהיא החזירה לא את התמונה, "מצטערת מותק אתה בטוח שאתה לא מעוניין במשהו אחר?"
"לא" דראקו השיב בגסות ויצא מן המוטל, הוא חיכה בסמטה הסמוכה  עד שראה גבר צעיר מתקדם למוטל הוא הוציא את שרביטו
במהירות, הטיל על עצמו לחש הגנזה ומיהר להיכנס יחד עם הגבר הצעיר למוטל.
הפקידה עדיין הייתה שם עם אותו חיוך פלרטטני ונתנה לגבר הצעיר מפתח לאחר ששילם לה במזומן ברגע שהוא הלך היא הוציאה מתחת לדלפק
עיתון בצרפתית ודפדפה בו בעת שדראקו כיוון את השרביט אליה וביצע לחש לגילימנס אילם, מחפש במחשבותיה את פנים מנומשים
וראשים ג'ינג'ים של בני הוויזלי. לא לקח זמן רב את שזיהה את הפרצופים המטופשים שלהם בזיכרונות שלה. בזיכרון המוקדם ביותר שלה
מהם  פרד וויזלי נראה רציני וחסר סבלנות בצורה שלא נראתה אופיינית אפילו בעיני דראקו, בעוד שרון וויזלי דיבר עם הפקידה הוא גמגם והאדים באופן משעשע אך מגוחך.
מוזר, דראקו תמיד חשב שוויזלי מאוהב בגרינג'ר עד כלות נשמתו העלובה.
  כשהם סיימו לשלם לה ולקחת את המפתח, פרד הוסיף  כמה אירו לפקידה כדיי שלא תפתח את הפה במקרה שיחפשו אותם. הם שילמו לשלושה
שבועות לפחות כך שדראקו יוכל לקחת את הזמן בנוגע לתפיסתם ולהתמקד בדברים חשובים יותר כמו הנשף שצריך להיות מושלם אחרת הלורד יוציא את זעמו עליו. 

 
דראקו, מסופק שמשהו סוף סוף עובד לטובתו ובאופן חלק, מחק את זיכרונותיה של הפקידה מן הביקור שלו וחזר לבית לא לפני שהוא רשם לעצמו שישלח את אחד אוכלי המוות הזוטרים לרגל אחריהם.
הוא התעתק לחדר העבודה שלו באחוזת מאלפוי שם האח כבר פעלה, הוא פשט את המעיל מגופו וקיפל את שרבולי חולצתו כשהתיישב ליד השולחן.
ידיו עיסו את רקותיו כאשר בהה בקלף שנח על שולחנו, בו היו שירבוטים רבים שהצליח לשחזר מזכרונו על  הנבואה החלקית שהייתה במשרדו של סנייפ :

" כשהאור יפול החושך יעלה                

הגנב המכונף ישבור את חומות הכוכבים הצפוניים

אדון האופל יפול מידי האחד ש- ?"

שורה הראשונה התייחסה בבירור לזמן הנוכחי תחת שליטתו של הלורד, אבל השנייה הייתה קשה יותר לפיענוח.
הגנב המכונף מתייחס בהכרח למיתולוגיה היוונית, אל הגנבים הרמס אשר נעל סנדלים מכונפים, אבל דראקו

לא הבין למי זה אמור להתייחס ומהם אמורות להיות בדיוק חומות הכוכבים הצפוניים.
חוץ מזה הייתה השורה השלישית והחשובה ביותר, והחסרה, נפילתו של אדון האופל, אבל את פרטיו של מי שאמור
לבצע זאת, הנבחר החדש אחרי ראש צלקת הוא לא הספיק לקרוא.
האם זה קשור לשורה השנייה?, האם הנבחר הוא האדם שאנלוגי לגנב המכונף, הוא לא הצליח להחליט, הוא היה יכול להישאר בחדר שעות
ולנסות לפצח את הנבואה החידתית הזאת אבל תקתוק מקור על החלון העיר אוו ממחשבותיו.
למען האמת אלו היו שלושה ינשופים, שתיים אפורים שנשאו קופסא גדולה ואחד לבן שמכתב עם סמל אוכלי המוות היה קשור לרגלו הימינית.
הוא פתח את החלון והניח לשתי הינשופים האפורים להשים את הקופסא על שולחנו ולצאת בעוד שהינשוף הלבן נכנס וחיכה באופן צייתני לכך שדראקו יקרא את המכתב שקשור לרגלו.
הכתב המוכר היה של אביו.
"התכנסות עם הלורד,  עוד שעה לפני פשיטה נוספת במרכז קטן של התאגדות מורדים. אל תאכזב אותי ל' מאלפוי"
דראקו נאנח, קימט את הפתק וזרק אותו לאח באלימות כמעט, חלק בו והוא לא ידע עד כמה דומיננטי החלק הזה ,שנא את אבא שלו.
הוא הסתכל איך הפתק מתכלה במין סיפוק שלא נשאר ממנו דבר, הוא התיק את עיניו מן האח וחזר לשולחן או אם לדייק לקופסא.
זו הייתה קופסא אדומה שעטופה בסרט שחור אשר מנע ממנה להיפתח בקלות,  דראקו השתמש בשרביטו על מנת לפתוח את הקופסא.
 הסקרנות שהוא חש התחלפה באכזבה כשראה את השמלה האדומה-שחורה, היא הייתה עשויה מבד חלק ונעים והיו עיטורים של פרחים על קצות השמלה.
 בנוסף גברת פלאגין שכנראה הכירה את נשפי החברה הגבוהה של אוכלי המוות הוסיפה מסכה תואמת.
כשדראקו הסתכל על השני הפריטים הוא לא יכל שלא לחשוב שגרינג'ר תיראה טוב בשמלה והמסכה העדינות  וכשהוא הבין מה הוא חושב הוא החזיר
במהירות את השמלה לקופסא באופן מבולגן בכדי להסתיר אותה מעיניו  כאילו זה היה רעיל.
"מגי" דראקו קרא וחיכה שהגמדונת תופיע מולו ולא עברו כמה שניות עד שהיא עשתה זאת
"כן אדון צעיר"
"קחי את זה לגרינג'ר" הוא הושיט לה את הקופסא "אני הולך לפגישה אז אל תחכו לי לארוחה, תוודאי שגרינג'ר תאכל ותשמרי שאף אחד חוץ מסנייפ לא יראה אותה"
"כן אדון צעיר" מגי נעלמה בהתעתקות הגמדונים שלה ולאחר מבט קצר בשעון הקיר בחדר דראקו עשה אותו הדבר רק שהמקום אליו הלך
היה משרד הקסמים, אם אפשר לקרוא למקום הזה כך לאחר נצחונו של וולדמורט.

הפרק הקודם		הפרק הבא