הנקמה

היי לכולם :)

אנחנו ממש מצטערות שלא פרסמנו פרק כל-כך הרבה זמן, אבל ככה זה יצא, סורי :(

דרך אגב, זה הפרק האחרון, אז תהנו!


"אתה הולך למות,” אמרה טרלוני. כל הכיתה פרצה בצחוק.

"אני?” שאל רון, לא יכול להפסיק לצחוק, “למות? אין מצב!”

"שקט!” צעקה טרלוני בקול נעלב, “אתם לא מאמינים לי? עופו מהכיתה שלי! אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלכם!”

כל התלמידים קמו בשמחה והתחילו לצאת מהחדר. חלקם עדיין ציחקקו. רגע לפני שיצא רון מהכיתה תפסה טרלוני בכתפו ואמרה לו:

"אתה נשאר פה.”

"אני? למה?”
 
לרון לא היה כוח שטרלוני תתחיל לנסות להוכיח לו שהוא באמת הולך למות כמו שעשתה להארי כמעט בכל שיעור.
 
אני חייב ללכת," אמר רון, "אני אאחר לשיעור הבא." זה היה תירוץ עלוב, כי היה עוד רבע-שעה עד לשיעור הבא, אבל זה כל מה שעלה לו בראש.

.שנינו יודעים טוב מאוד שאתה לא מאחר לשום שיעור. עכשיו, אני רק רוצה לדבר איתך," אמרה טרלוני, והורתה לו לשבת. אך לפני שהספיק להתיישב הוא שמע את טרלוני צועקת: "אבדה קדברה!"

.הוא ראה הבזק ירוק והכל נגמר

* * *

"מה דעתך שננצל את הרבע-שעה הזאת ונעשה שיעורי-בית בגילוי עתידות?" שאלה הרמיוני את הארי.

"מה שתגידי," הסכים הארי בלי להתווכח. הוא ידע שלא משנה מה הוא יגיד, בסוף הם יעשו מה שהרמיוני אומרת. "אני לא מוצא את התיק שלי," הוא אמר, "כנראה שכחתי אותו בכיתה."

"נו, למה אתה מחכה?" שאלה הרמיוני בחוסר-סבלנות, "לך להביא אותו!"

הארי רץ ופתח את דלת הכיתה. פתאום הוא הבחין בטרלוני סוגרת במהירות את דלת הארון שעמד ליד הדלת.

"פרופסור," הוא אמר, מנסה להסדיר את נשימתו, "ראית במקרה את התיק שלי?"

"לא!" קראה טרלוני בקול מפוחד, "עכשיו לך מפה, יש לי עבודה!"
,
"אני רק אבדוק אם השארתי אותו בארון," אמר הארי, ולפני שטרלוני הספיקה לעצור אותו, הוא פתח את דלת הארון. גופתו של רון התגלגלה החוצה והארי הרגיש כאילו גופו משותק. "רון!" הוא קרא, "רון, תתעורר!" אבל רון לא התעורר. הוא מת.

הפרק הקודם