אלים אדירים

נרדמתי בשק שינה שלי, ליד אליזבת´ ולידה מייקל ישן. כמו תמיד, חלמתי. בחלום רכבתי על מרכבה, והשפריצו עליי מים מהצדדים שלה. רכבתי על מים, ולפניי היה פגסוס אדיר ומדהים, מלא צבעים. היו לו את כול הצבעים שיכולתם לדמיין. הוא צהל, והבנתי אכשיהו את מה שהוא אומר. "לאולימפוס! פוסידון ישמח נורא," הוא אמר. חייכתי, ומשכתי במושכות כשהגענו לאמפייר סטייט. נסקנו למעלה. התעוררתי, והתנשפתי. כבר חצי שנה אני חולמת את זה, וזה לעולם לא משתנה- אותו פגסוס, אותו בניין, ואותן מילים שהפגסוס אומר. הסתכלתי הצידה, ומייקל כבר קם. השעה הייתה שמונה וחצי בבוקר, ואליזבת עמדה להעיר אותי. בוקר טוב," היא אמרה לי בחיוך והתחילה להתארגן. "בוקר טוב" אמרתי לה, והוצאתי את כלי הרחצה שלי מהתיק והתארגנתי גם. "איפה מייקל?" שאלתי אותה כשהיינו בשירותי הבנות. "קונור לקח אותו לבחור נשק שיעזור לו בעתיד" היא ענתה, ויצאנו מהשירותים למחנה. ניגש אלינו נער שנראה בול כמו קונור, והוא חייך. "היי, ברוכות הבאות למחנה החצויים, אני טראוויס, בואו לאכול ואז..." הוא השתתק והסתכל למעל הראשים שלנו. "מה? שאלתי. הוא בהה בפה פעור והצביע למעל הראש שלי וכרע ברך. הסתכלתי למעלה, ונידהמתי. היה לי קלשון מעל הראש, ולאליזבת´ הייתה שמש מעל הראש. "ברוכה הבאה, ג´ין, בת פוסידון, מרעיד האדמה, בורא הסוסים, ושולט הימים." טראוויס מלמל. "וברוכה הבאה, אליזבת´, בת אפולו, אל המוזיקה, הרפואה, והאומנות." הוא קם. אני ואליזבת´ הסתכלנו אחת על השנייה. "האל שלכן הכיר בכן" טראוויס הסביר. שתקנו וחזרנו להסתכל בו. הוא נשם נשימה עמוקה. "טוב, עוד מעט תיקחו את הדברים שלכן לביתן שלכן. אני מניח שגם במייקל אפולו הכיר בו. בואו לאכול ואז נלך לנשקייה לבחור לכן נשק." הלכנו לפורום האוכל. טראוויס אמר לנו לשים חלק ממנו באש, והלכתי ביחד עם אליזבת´. ראיתי שמייקל יושב עם הקבוצה הבלונדינית במחנה- ביתן אפולו, שיערתי. הוא חייך אליי, והסמקתי וחזרתי להתרכז באש. כחכחתי בגרון. "פוסידון. אם תוכל להגיד לי מה קורה פה... זה יהיה נחמד." מלמלתי, ושמתי חלק מהפנפייק שלי באש. הלכתי לשולחן פוסידון, לראשונה בחיי. פרסי היה שם, וגם מייקל, ג´ורג´, אלכס, דין, ודיאנה. חייכתי אליהם, והם חייכו אליי. "איך קוראים לך?" פרסי שאל. "ג´ין בראון" עניתי, והתחלתי לאכול. הוא חייך. "מאיפה את?" ג´ורג´ שאל. "מנהטן" השבתי ושתיתי מהשוקו שלי. "גם אני ממנהטן! מאיזו שכונה את?" פרסי שאל וחייך. חייכתי. "אפר איסט סייד, ואתה?" שאלתי. הוא מחא כפיים. "גם אני! תני כיף," אמר בחיוך והחלפנו כיפים. חייכתי. דיאנה שתתה מיץ תפוזים עם סירופ שוקולד בתוכו. "זה טעים?" שאלתי והצבעתי על הכוס שלה. היא חייכה אליי. "למרבה ההפתעה, כן זה טעים" היא אמרה לי בחיוך. "אני המצאתי את זה" פרסי אמר בגאווה. חייכתי. אחריי האוכל כול הביתן בא איתי לנשקייה לבחור לי נשק משלי. אליזבת´ ומייקל גם היו שם עם נער בלונדיני שנראה כמו העתק של מייקל. "היי וויל," פרסי אמר לו בכניסה. וויל חייך אליו. "אתם גם בוחרים נשק?" הוא שאל אותו. פרסי הנהן. "לג´ין," הוא ענה, ואליזבת´ הסתובבה במהירות. "ג´ין!" היא קראה בשמחה, ובאה אליי וגם מייקל. חייכתי. "תבחרי נשק, בדרך כלל ילדי פוסידון בוחרים את הנשקים שהקיקלופים עשו" פרסי אמר לי. הנהנתי, והלכתי לחרבות שהיו תלויות על הקיר. היה כתוב על כול אחת מהן: ´אנקלוסמוס´. ´נחשול,´ התירגם לי במוח הכיתוב. מצמצתי, והסרתי אחת. היא הפכה לעט. פרסי חייך אליי ובא. "בזמן האחרון הקיקלופים חזרו לייצר אותן, שלי זאת העט המקורית" אמר והוציא עט מהכיס. בהיתי בו בפה פעור. אליזבת´ ומייקל גם בהו בו מצליף כמה פעמים בחרב ואז הופך אותה לעט שוב. "היא גם כותבת וגם חוזרת אליך לבד בלי שתיקח אותה מהמקום שהנחת אותה, אז זה שימושי. אבל זה מתאים רק לילדי פוסידון כי שאר החרבות לא מתאימות להם." הסביר והכניס את העט לכיס שלו. הנהנתי בתדהמה. "יש לי כבר חרב," אליזבת´ אמרה. פרסי הרים גבה. "תראי לי" אמר לה. היא הוציאה את המטבע ההוא. פרסי חייך. "מאיפה יש לך?" שאל אותה. היא בלעה רוק. "נלחמנו לא מזמן במפלצת ואפולו עזר לי, הוא נתן לי מטבע ביד באמצע הקרב פתאום" היא הסבירה. פרסי חייך. מייקל בחר לו חרב עם שני להבים שהופכת אחרי זה לתליון כסוף בשרשרת. הוא חייך לעצמו. העט אנקלוסמוס שלי הייתה לי בכיס, ויצאנו מהנשקייה. כול ביתן פוסידון הלך לסירות בקאנו. "שיט נעים," פרסי אמר לי ולדיאנה בחיוך כשעלינו על סירת קאנו. דיאנה הייתה מקדימה ואני מאחוריה. כול אחת חתרה. שטנו, והיה נוף מדהים של מצר לונג איילנד. בהיתי בו. "בגלל שאת פעם ראשונה שטה אז אין לנו מפלצות היום" דיאנה הקפיצה אותי. "טוב" אמרתי לה. היא המשיכה לשוט. "את ואליזבת´ מכירות?" היא שאלה אותי. "כן, היא גרה לידי וגם מייקל, הוא אח שלה לא רק מהצד האלוהי" אמרתי, והיא הסתובבה אליי. "באמת?" התפלאה, והנהנתי. היא חייכה וחזרה להסתכל קדימה. "מגניב" אמרה. חייכתי. "אז מי ההורה האנושי שלך?" היא שאלה. "לאמא שלי קוראים רייצ´ל בראון" אמרתי וחתרתי תוך כדי. היא הנהנה.  סיימנו לשוט, והחזרנו את הסירה לחוף. פרסי סימן לכול ילדי פוסידון לבוא אחריו, ואני ודיאנה צעדנו עם כולם. אלכס חייך אליי, וגם דין. הם נראו ממש דומים. זאת אומרת, בסדר, כול הביתן נראה די אותו דבר, אבל הם יותר. "את הולכת להסתבך" אלכס אמר לי. דין צחק. "כן, הולכים לקיר טיפוס" הוא אמר לי בחיוך. בלעתי רוק. אף פעם לא טיפסתי על שום קיר טיפוס. "מה מיוחד בקיר הזה?" שאלתי אותם, וכשהגענו- הבנתי. כול שנייה השפריצה לבה, והיו שני צדדים לקיר- אחד למעלה, ואחד למטה. קפאתי. דיאנה הסתכלה גם באימה על הקיר, ואלכס ודין הפסיקו לצחוק מיד. פרסי וג´ורג´ הם היחידים שחייכו, ומייקל גם קפא. "בסדר. תראו איך אנחנו מטפסים, ואחרינו אתם תטפסו" פרסי אמר, והוא וג´ורג´ התחילו לטפס. הם הגיעו לראש הקיר. "אלכס- תתחיל לעלות!" פרסי צעק, ואלכס נאנח והתחיל לטפס. דין הסתכל עליו, ואני ניסיתי לעקוב אחריי אלכס ולראות איך הוא מטפס. אלכס הגיע לראש הקיר, והתנשף. פרסי חייך. "דין, תתחיל לטפס!" הוא קרא, ודין נאנח והתחיל לעלות את הקיר. בלעתי רוק, והסתכלתי על דיאנה. העיניים שלה כמעט יצאו מהחורים. חזרתי להסתכל על הקיר. "דיאנה, תתחילי לטפס!" ג´ורג´ אמר, ודיאנה הלכה לקיר רועדת כולה. היא טיפסה, ונכבתה מהלבה. "אמא!" היא צווחה, אבל המשיכה לטפס והגיעה לראש הקיר. "מייקל, תתחיל לטפס!" ג´ורג´ קרא, והוא התחיל לטפס. אני הייתי אחרונה, וייחלתי שהתור שלי לא יגיע לעולם. מייקל הגיע לראש הקיר. "ג´ין, תתחילי לעלות!" פרסי קרא, והתחלתי לטפס. רעדתי כולי, אבל לא נכוותי. חייכתי קצת, והגעתי לאט לאט לראש הקיר. ג´ורג´ חייך אליי כמו אבא לילדה שלו. דיאנה התמקדה בלהסתכל בנקודה קבועה כדי לא ליפול למטה, והתחלנו לרדת את הקיר כול הביתן ביחד. הגענו למטה, ושיפשפתי את הידיים. "תודה לאלים שזה נגמר" דיאנה מלמלה. "כמה זמן את במחנה כבר?" שאלתי אותה, והיא הסתכלה עליי. "כמה חודשים?" היא ענתה, ומשכה בכתפיים. "והם?" הצבעתי על אלכס ודין. "אלכס ודין פה רק חודש וקצת, ג´ורג´ פה בדיוק שנה, ופרסי אוהו כבר שש שבע שנים במחנה." היא אמרה לי בחיוך. הנהנתי, והתחלנו ללכת מהקיר. "עשו לך סיור והסבירו לך על המלחמות האחרונות והכול?" היא שאלה אותי. הנדתי בראש. "בערך. כירון הראה לנו את האזור של הביתנים וחלק מהדברים אבל הוא לא הסביר על המלחמות." אמרתי והסתכלתי על דין ואלכס. "הם תאומים?" שאלתי אותה, והצבעתי עליהם. היא הסתכלה על איפה שהצבעתי, וחייכה. "כן" אמרה. הנהנתי. הלכנו לביתן, והיא סיפרה לי על כול המלחמות שהיו, בגאיה, בקרונוס, הכול וגם פיענחה לי את הנבואות. פערתי את הפה בזמן שהיא דיברה ללא הפסקה. כשהיא סיימה, היא כחכחה בגרון והסתכלה עליי. כבר היינו מול ביתן פוסידון. "מה את אומרת?" שאלה אותי על הנבואות. הנדתי בראש. "השבעה באמת שרדו את כול זה?" שאלתי. היא הנהנה. הסתכלתי על פרסי, רץ לאנבת´ שדיברה עם מייקל ואליזבת´. פרסי הצטרף אליהם, ומיהרתי להסתכל שוב על הדלת של הביתן כי הם באו אלינו. דיאנה חייכה אליהם. "המחנה הזה ממש מגניב!" מייקל קרא אליי, והסתכלתי עליו. הוא הסמיק, ואליזבת´ צחקקה. "מייקל, וג´ין מאוהבים" זימרה באושר, ומייקל החטיף לה במותן בכוח. היא צחקקה חזק יותר, ומייקל גלגל עיניים. "תתעלמי ממנה," הוא לחש לי באוזן במומחיות, והנהנתי. ניסיתי להתעלם מזה שאני מזיעה כשאני לידו, או מזה שהלב שלי דפק כשאליזבת´ זימרה. פרסי חייך אליי. "איך המחנה, ג´ין?" שאל אותי. משכתי בכתפיים. "נחמד" אמרתי, והוא הנהן. מייקל ואליזבת´ המשיכו לריב בשקט ובלחישות. חייכתי לאליזבת´ בעידוד. מייקל הפסיק לריב, ושניהם התנשפו. "אתם אחים גם מהצד הלא אנושי?" אנבת´ שאלה אותם. מייקל הנהן בפנים אדומות ממאמץ. "כן" הוא אמר ואליזבת´ שילבה ידיים. הנהנתי גם. היא חייכה. "רואים" אמרה. מייקל נאנח. "זה בולט, מה" מלמל והסתכל בתיעוב על אליזבת´. היא חייכה באשמה. "אז קדימה, תעבירו את התיקים שלכם כול אחד לביתן שלו" פרסי מיהר להגיד כשמייקל עשה אגרוף. שלושתינו הלכנו במהירות ובהתרגשות לבית הרמס, ולקחנו כל אחד את התיק שלו אחריי שארזנו כמה דברים ומייקל ופרסי התווכחו עם בן הרמס שגנב לאליזבת´ את המחברת שלה. אליזבת´ מיהרה להכניס אותה לתיק, והיא ומייקל הלכו בלי דיבורים בדרך לביתן שבע. אני הלכתי עם פרסי לביתן שלוש. שמתי את התיק שלי במיטה שהייתה גם של דיאנה- זה מיטות קומותיים, והיינו מול המיטה של פרסי ומאחורינו המיטה של ג´ורג´ שמייקל ישן מתחתיו ואלכס ודין ישנו מאחורי המיטה של פרסי. "הביתן מתחיל להתמלא" אלכס אמר לפרסי, והוא חייך והנהן. "הגיע הזמן" הוא ענה, ואכלס צחק. דין הסתכל עליי פורקת את הדברים. "כאן את לא צריכה לפחד שיגנבו לך את הדברים" דין כמו קרא את המחשבות שלי. הנהנתי ונשמתי בהקלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא