מחברתו של האגריד

אני לא בן אדם.

אני ענק.

ואתם יודעים מה?

אני גאה בזה.

בני האדם הם רעים.

הם משמידים הכל. כל דבר שהם רואים.

את הנוף, את בעלי החיים, את הכל.

לא משאירים כלום.

גם לא את הענקים. 

כשאני הולך ברחוב, אנשים מסתכלים עלי כמשוגע.

כמישהו שמן ומגודל.

אבל אני לא.

אני נורמלי לחלוטין.

אבל אף אחד לא מבין.

ולכן אנחנו כה מעטים. 

אלה שהם שונים.

כי החברה פשוט לא מקבלת אותנו. 

אנחנו שונים ומשונים.

ולכן היום, חשבתי להיתאבד.

ואז פגשתי את הרעגוג.

בתור ביצה.

והבנתי,

שגם הוא שונה.

ואנחנו נשרוד יחד.

כנורמלים, או לא.

הפרק הקודם		הפרק הבא