החיות

“גם אתה תקוע בכלוב?” שאל האריה.

“כן.” אמר הנחש.

“צריך לברוח מפה!” אמר האריה.

“אי אפשר. תיסתכל מולך. יש שם ינשוף. אתה רואה שגופו מחוסה חצים?” אמר הנחש. “אלא חצים מרדימים. יותר מידי, ואתה מת”. האריה בלע את רוקו.

“יש לי רעיון!” אמר האריה. “אני אחתוך את כלובך, וכשיבוא מישהו, הכש אותו, שחרר אותי ונברח.” הנחש הינהן.

האריה קפץ והפיל את כלובו של הנחש, שנשבר לשניים. 

איש רץ לעברם, והאריה שאג.

“תכיש אותו!” אמר האריה בחוזקה, אך הנחש רק היתקפל וברח. 

האריה כעס כל כך, ולא שם לב אל האיש.

הוא הרגיש משהו חד נתקע בגופו.

חץ גדול מלא בנוזל ירוק נתקע בו.

הוא ראה את הנוזל מחלחל לתוך גופו.

האיש היתקדם לעברו.

הוא התחיל להיתנדנד.

ערפל כיסה את את עייניו.

הוא נפל על האדמה ברעש גדול, והרגיש את גופו מתרפה..

והוא היתעלף.

“אני לא יכול לעוף. אני לא יכול לעוף. אני לא יכול לעוף.” מילמל לעצמו הנשר.

הגירית ניסתה לצאת ולעסה את הברזל.

היא הייתה רעבה וצמאה, וחשבה רק על הגורים שלה.

שני אנשים עברו ליד הכלובים שלהם, זרקו לכל אחד חתיחת בשר ושקית מים, והלכו.

הגירית לא נגעה בבשר, אלא המשיכה ללעוס את הברזל. 

ואז היא ניזכרה.

פלאשבק.

“אמאאא!!!” צרחה הגירית הקטנה.

גירית גדולה עוד יותר רצה אליה במהרה.

“מה קרה מתוקה?” היא שאלה בבהלה.

“נפלתי ויורד לי דם!” היא בכתה.

האמא הצמידה עלה רטוב אל אוזנה של הגירית הקטנה, והדם נעצר.

חזרה להווה.

הגירית לקחה את שקיק המים והצמידה לפצעו של הנשר.

הדם נעצר. הגירית היתמלאה גאווה.

“אתה בסדר?” שאלה הגירית.

אך הנשר לא ענה.

לפתע היא ראתה חץ גדול תרוע בצווארו.

היא באה לבדוק מה זה, אבל אז היא הרגישה דקוירה בביטנה, והיא היתעלפה.

המשך יבוא....

הפרק הקודם		הפרק הבא