עוטי השיריון- הסיכוי האחרון של הוגוורטס

פיטר הסתחרר במערבולת אינסופית של שחור.
מוחו הסתחרר והוא הרגיש כאילו הוא על קרוסלה שסובבו במהירות על קולית.
והוא אף פעם לא ממש אהב קרוסלות- זה אפילו לא כיף.
הוא לא הצליח להזיז אף שריר בגופו.
הוא היה משותק, אבל עיניו היו פקוחות לחלוטין – מה שהגביר את תחושת הייסורים.
לפתע הוא שמע קול.
נשמע כאילו הוא בקע מכל מקום- לא ממקום מסוים.
זה היה מן הדהוד מוזר:

איפה אני אשים את הממזרים הקטנים האלה... בואו נראה...

פיטר היה כמעט בטוח שהוא שמע את הקול בעבר, אבל הוא לא הצליח לפענח אותו.
במיוחד לא עם כל ההדהודים וכאב הראש.
הוא לא הצליח למקד את מחשבתו.
ואז עיניו נעצמו, והוא איבד את ההכרה.

***

על הכיסא הזהוב ישב המכשף הערמומי.
הוא העביר את ידו על שערותיו הקצרצות ואחז את שרביט הבכור בידו השנייה.
על ברכיו נח ספר בעל כריכה סגולה.
ספר אשר עתיד להיות ההבדל בין ניצחון לתבוסה.
"בואו נראה... פיטר דרסלי. הוא צריך לקבל יחס מיוחד. אחיין של הארי פוטר.
אני אשים אותו עם המטומטם ההוא, ג'ונס. אבל איפה...", לויד גירד בסנטרו.
לאחר שעקב אחרי החבורה עם כדור הבדולח, זה כבר היה אמור להיות לו ברור.
"מממ... אז אווטאר בהחלט לא יזיק לו..."
לויד הרים את שרביט הבכור, ואז נגע עם השרביט בספר בקלילות.
דפי הספר זהרו.
"טלפורטניו אווטארוס!", קרא לויד במלוא העוצמה. "טלפורטניו פיטר דו קייסי! טלפורטניו אווטארוס!"
רגע אחד הספר כולו נאפף בעשן סגלגל, וברגע השני העשן התפזר והספר התעופף מידיו של לויד ונחת על הרצפה.
דף אחד מהספר נכרך, ואז נעלם.
זה היה האות – שהקסם פעל.

***

"אנג! יש לנו אורחים! ואני לא בטוח לגביהם? להרוג אותם?"

משפט מוזר לשמוע ברגע שאתה מתעורר, חשב פיטר.
רגע אחד? אני דמיינתי, או שהוא אמר 'אנג'

פיטר פקח את עיניו באיטיות.
נער שחום למדי עם עיניים כחולות הביט בו בחשדנות.
עיניו של פיטר נפערו לרווחה.
"ס..סו...סוק... סוקה!" פיטר כבר לא הצליח לשלוט בעצמו.
"אווו! אני רואה שיש לי מעריצים!", השוויץ סוקה.
"סוקה? מה זה השם ההזוי הזה? מאיזה מאה אתה בדיוק".
פיטר הסתובב למשמע הקול, וראה את קייסי מאחוריו, שנראה מבולבל.
"היי, ואיך קוראים לך גאון?", שאל סוקה.
"קייסי ג'ונס, לשירותך", אמר קייסי וחייך בגאווה.
"קייסי?", התפלא סוקה. "ואתה צוחק עלי?"
פיטר רק המשיך לבהות בסוקה.
כל חייו מאז שראה את הסדרה, הוא חלם לפגוש את הדמויות של אווטאר.
ועכשיו החלום הפך למציאות.
"ואיך קוראים לך?", שאל סוקה.
"פיטש סמלשקי", אמר פיטר בפה פעור לרווחה.
"אוקיי פיטש", אמר סוקה. "מאיפה אתם".
"מהוגמורג"
"איפה? ממלכת האדמה? אומת האש? שבט המים? מקדשי האוויר?"
"שומקום. עולם אחר."
"אממ... אתה בסדר?"
"ברוררר..."

באותו רגע פיטר כבר איבד כל טיפה של שפיות שנשארה לו.
בהתחלה הוא מתגנב מאחורי חבורה של זומבים.
אחרי זה הוא יוצא למסע בזמן שמשתבש וגורם לו לקפוץ לסיבוב בקרוסלת המוות שמובילה אותו לעולם של אווטאר ביחד עם הבן אדם הכי אידיוט בחבורה.
אז שאף אחד לא יצפה ממנו להישאר שפוי.

לפתע הופיע נער קירח  עם חץ בצבע כחול על המצח ועל הידיים.
אווטאר אנג בכבודו ובעצמו.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא