רמזים.

בארוחת הבוקר, כולם לעגו להרמיוני.

"בושה לבית גריפינדור!"

"לכי לכי, תמצאי את החבר שלך, בוגדת."

"כמה הוא נתן לך כדי שתיהיי איתו?" עד שהיא לא יכלה יותר, ויצאה מאולם שדמעות בורחות מעינייה.

היא הלכה לשירותי הבנות, שוטפת את פניה, ומסדרת את הבגדים. היא הגיעה לשיעור לחשים שחיוך מזוייף על פניה. למזלה, הארי למד איתה באותה שעה, והיא סיפרה לו בלחש על כל מה שקרה.

"אל תדאגי הרמ, הרכילות כאן נגמרת כמו שהיא מתחילה. זה אמנם כואב, אבל זה יעבור מהר." הארי ידע את זה מנסיונו האישי, בשנה החמישית אף אחד לא האמין לו על כך שוולדמורט חזר, והוא חווה השפלות.

"תשכח מזה הארי." אמרה לו הרמיוני. "אני רק מכבידה עלייך עם העצב שלי." הודיעה לו.

"בשביל זה יש חברים, לא?"

 השיעור נגמר והרמיוני הצטערה שהיא ודראקו יוכלו לדבר רק בערב.

היום עבר במהירות, והרמיוני התרגשה בעודה הולכת לסיפרייה. היא רצתה לומר לדראקו את מה שקרה היום.

"היי דראקו" אמרה לו שקלטה אותו יושב לייד שולחן בקצה הספרייה.

"היי מיוני" החזיר לה.

"רון ראה אותנו אתמול והפיץ את זה" דיווחה בקול שקט.

"אני יודע, זאביני כמעט זרק עליי עגבניות."

"זה משגע אותי! אסור לשני אנשים להיות יחד בלי שיקראו להם בוגדים כי הם מבתים שונים?!" התפרצה הרמיוני.

"דיי, תירגעי. יעיפו אותנו מהספרייה." הרגיע אותה דראקו.

"טוב, במה אתה צריך עזרה?" שאלה אותו.

"שיקויים, וכדאי שמהר. כמעט הרעלתי היום את פנסי פרקינסון." אמר לה.

"על מה עבדתם?" שאלה ביאוש.

"שיוקי המוות החי" אמר לה דראקו.

"זה בסדר שלא הצלחת, זה שיקוי ממש קשה. אפילו אני התקשתי." ענתה לו הרמיוני.

למרות זאת, הם החליטו לעבוד על שיקויים, עד השעה שתים עשרה בלילה, שבה, מאדם פינס כבר גירשה אותם.

יש לי הודעה קטנה, אני עושה עכשיו מרתון.

אני אפרסם עד פרק עשר, כי לא העלתי פרקים כבר חודש.

עוד משהו, יש לי חשבון אינסטגרם שבו אני מפרסמת גם את הפאנפיק. אני מפרסמת שם יותר מהר, ולכן אני אתן את החשבון שלי.

החשבון שלי הוא michal.malfoy 

מקווה שאהבתם!

4\1

הפרק הקודם		הפרק הבא