החטיפה

הדרסלים והארי ישבו ליד השולחן בארוחת הבוקר. "אבא" פתח דאדלי את פיו השמן והגדול, מלא בביצה קשה "אני הלכתי לשירותים בלילה וראיתי אותו יורד עם המזוודה הגדולה הזאת בעייניים עצומות ושם אותה בסלון! ואז הוא אמר משהו כמו 'יופי, הוא עשה את זה עכשיו רק צריך לחקות שהם יגיעו' ואז הוא נמרח על השטיח וכמעט הקיא והוא עלה לחדר שלו חצי מעולף! מה זה אומר אבא?" ורנון דארסלי נעשה סגול והעורק שברקתו גדל למיימדים ענקיים "מה אני שומע?! ילד, אם אתה עוד פעם אחת תנסה לעבוד על דאדלוש, אני אגרש אותך מהבית! שמעת?"  "אבל, דוד ורנון, אני לא עשיתי את זה!" "אה, באמת? אז אתה רוצה שפשוט נאמין לך? איך המזוודה שלך הגיע לפה? אה?! עכשיו שיהיה פה שקט! אני רוצה פעם אחת לאכול ארוחת בוקר נורמלית, בלי דיבורים על הסטייה שלך!" הארי ישב ממורמר, וכרסם את הטוסט שלו. אבל באמת מעניין מה זה או--- אה! וולדמורט קרא לבלטריקס ולוציוס לחטוף אותי! אז מה זה היה החלום? אני מנבא עתידות?... אני חייב לספר לדמבלדור! הארי קפץ מהר מהשולחן (למרות הצעקות שבהם זכה) ומיהר לחדרו לכתוב לדמבלדור.

"לכבוד פרופסור דמבלדור", היה כתוב שם,
"אדוני, היום בלילה היה לי חלום מוזר", הארי סיפר במכתב את השתלשלות העניינים מהחלום עד לארוחת הבוקר.

"אני מאד מודאג. אני חושב שוולדמורט השתלט על מוחי.
שלך בבקשה לעזרה,

הארי פוטר."

הארי חיכה שהדוויג תחזור מרון והרמיוני ובנתיים נרדם, עייף מהלילה הארוך על שולחנו.

הרבה הרבה תגובות והערות\ הארות!

הפרק הקודם		הפרק הבא