הגיבורים האמיתיים

נ.מ לאו

הבטתי בנינה.

אחד משרוולייה התקפל בטעות והתגלו צלקות עמוקות לאורך הווריד.

כתמי דמעות נראו בקלות על פנייה.

עינייה אדומות ומרצדות בטירוף לכל עבר.

מבטה נפגש עם מבטי והשפלתי מבט, אבל ידה של אמנדה הרימה את סנטרי והדביקה נשיקה על פי.

חייכתי חיוך מזוייף, אבל היא שמה לב לזה שאני שותק.

"לולי, משהו קרה?", היא אמרה בקול ילדותי.

"אממ, כלום", אמרתי וניערתי את ראשי.

"אתה בטוח?", היא המשיכה עם הקול הזה.

"לא הגזמנו קצת עם החרם על נינה?", קטעתי אותה. היתה לי הרגשה שכל האולם מסתכל עליי.

ארגולוס, שישב מימיני, דחף לי מרפק לצלעות, "מה פתאום? זה מגיע לה!".

"רגי, היא בוכה, היא חותכת את עצמה, אתה לא זוכר שלפני חודשיים עדיין היית מאוהב בה?", אמרתי.

"אבל", הוא אמר ועשה מין מחוות ידיים מוזרה כזאת, "זה היה לפני חודשיים, בעבר, ואנחנו בהווה".

אוי, איזה מפגרים הם.

הסטתי את מבטי משניהם והתרכזתי ברוי.

הוא ישב לבד בקצה האולם ועירבב את השוקו שלו באיטיות, מידי פעם הוא גם הזיז עם המזלג את החביתה שעל צלחתו.

לעיתים קרובות הוא העיף מבט על נינה, שממלכת השכבה שסובבה כל בן על הזרת של הרגל, הפכה לילדה שאנשים מסתכלים עלייה אך ורק בגועל.

צבט לי הלב כשכמה סלית'רינים התקבצו סביבה ולאחר מכן גופה התמלא חבורות וקצת דם ירד מאפה.

קמתי מהכיסא שלי עם הצלחת.

אמנדה, רגי וכל שאר האולם הביט בי בתדהמה כשניגשתי על השולחן של הפלפאף, שם נינה ישבה.

"היי, אני יכול לשבת?", שאלתי אותה בחיוך.

עיניה ריצדו על פניי והיא חייכה חיוך רחב, "ברור שאתה יכול!".

התיישבתי לידה ומאחוריי לא שמעתי שריקות בוז, או קללות. היתה דממה באולם.

ודיברנו.

ילדה מרייבנקלו שישבה קרוב הצטרפה לדיון כשהביעה את דעתה בתוך דיבייט שניהלנו.

שמעתי את קולם של רגי, אמנדה ועוד כמה מהחבורה שנוצרה שרים את השיר שהמצאנו, אבל טפחתי על גבה, והילדה מרייבנקלו חיבקה אותה.

לאט לאט הצטרפו עוד ילדים לשיחה, והבנתי מה היא עושה.

היא לא באמת נפגעה מהחרם.

היא לא באמת חותכת את עצמה, או בוכה, או משתגעת.

היא סידרה אותי, ואת אמנדה, ואת רוי, ואת רגי, ואת כל שאר השותפים לחרם, ואלה שעמדו בצד.

היא עושה את זה, כי ככה היא במרכז.

הסיפור הוא עדיין עלייה.

זה כל מה שהיא רוצה.

לא באמת אכפת לה מרוי, או מהחרם, או מהילדות מהפלפאף שמחבקות אותה 24/7.

גם אני נפלתי בפח.

והכי גרוע, הפלתי אחריי את כולם.

הפרק הקודם		הפרק הבא