אליס

היי חברים!

החלטתי לעשות המשךךךך!!!!!

אגב, ההחלטה שלי כרוכה בזה שאפרת התחננה כי היא בבידוד ומשעמם לההה!!!

אז בואו נתחיל:

אליס רצה, וניחשה נכון.

סיריוס בלק ישב על יד האגם השחור.

היא הביטה בו, והתיישבה לידו בעדינות.

הוא הסיט את מבטו אליה לשמע הרחש הקטן שהשמיעה, ואליס ראתה זוג עיניים נוצצות מדמעות.

״מה את רוצה?״ שאל סיריוס, בלי לאבד את הקול הארסי שלו אף על פי המצב שבו נמצא.

״לדבר איתך.״ אמרה אליס ברצינות.

״אז נגמרה השיחה? יופי.״ אמר סיריוס בכעס.

״לא, לא, לא, אדון בלק. שב עכשיו.״ כאילו קולה המצווה של אליס הפעיל עליו מעין קסם, הוא התיישב בצייתנות.

״מה?״ שאל וצימצם את עיניו.

״אז ככה:

אני יודעת שאתה אוהב אותי, בסדר?״ אמרה, והיה קשה לדעת מי הסמיק יותר: אליס או סיריוס.

נראה ששניהם.

פניו של סיריוס נראו כמו עגבנייה בשלה כשאמר: ״נו, ו....?״ בקול רוטן.

אליס חייכה חיוך קטן.

״אני לא יכולה להיות איתך, אני אוהבת את רמוס, סליחה, אבל נוכל להיות ידידים?״ הציעה.

״אני.... אני מניח שזה בסדר.״ רטן סיריוס, אך בקול רך יותר מקודם.

״יופי! אז, ידיד, מה תרצה לעשות עכשיו?״ שאלה אותו בחיוך.

״בואי קודם כל נחזור למגדל גריפינדור, ואז מחכה לך השיחה עם לילי.״ אמר סיריוס בחיוך רחב.

אליס עיוותה את פניה וחבטה בו.

היא קמה בקלילות ומשכה אותו אחריה.

הוא קם, צוחק, מקווה שיהיה טוב יותר, לא יודע מה מצפה לו.

למחרת קם סיריוס, מצווחותיו של ג׳יימס.

״הוא לא למעלה! הוא לא למעלה!״ צווח.

סיריוס קימט את מצחו והתלבש במהירות.

הוא ירד למטה, וראה את לילי עומדת בפרצוף זועם מול ג׳יימס, עיניה מצומצמות לחריצים, והיא מכוונת את שרביטה אל גרונו של ג׳יימס.

מאחוריה עמדה אליס המשועשעת וסימנה לסיריוס לברוח.

אך מאוחר מדי, לילי ראתה את סיריוס.

היא פנתה אליו בתנועה החלטית וזועמת גם יחד.

סיריוס כשל אחורה, מבוהל.

״למה בנות יכולות לעלות למעונות של הבנים?״ שאל סיריוס, נלחץ כשלילי עלתה לעברו במדרגות, הבעה רצחנית על פניה.

״מה עשית לחברה שלי?!?!?!?״ צרחה עליו.

סיריוס היה המום.

הוא לא הבין איך מגוף כל כך דק יכול להגיע קול כל כך מפחיד.

״א-אני....״ גימגם סיריוס, מגרד בראשו, לא יודע אם היא התכוונה לאיימי מרייבינקלו או שמא למאיה מהפלפאף.

״תענה!!!!! מה עשית לאליס???״ צעקה שוב לילי, בהבעה מטורפת לחלוטין.

״כלום! אני נשבע!״ אמר סיריוס, כמעט בוכה מול הבעת פניה המפחידה של לילי.

לילי ירדה למטה, נחושה, ונעצה מבט באליס.

״זה נכון?״ שאלה בטון מסוכן.

״כן.... החלטתי להיות ידידה שלו מרצוני.״ אמרה אליס בקול צפצפני.

״זה לא מקובל עליי. הבן הכי פוץ בבית ספר - ידיד שלך?״ שאלה לילי, עיניה הירוקות נוצצות בזעם.

״סליחה? אלו החיים שלי, עם כל הכבוד!״ קראה אליס, זועמת לא פחות.

״זו גם החלטה שלך - אני, חברה הכי טובה שלך מהשנה הראשונה, או מישהו פוץ שלפני יומיים עוד שנאת. תבחרי עד מחר.״ אמרה לילי, והלכה משם.

אליס כעסה.

אוהו, כמה שהיא כעסה.

אבל כמו שלילי אמרה, היא חייבת לבחור, ויש לה אולטימטום.

אליס התלבטה, ולבסוף החליטה.

הפרק הקודם		הפרק הבא