"היא רק אחותה..."

"היי," לילי אמרה לי בעדינות. "אני יודעת הכול."

"מה זה אומר 'הכול'?"

"הכול זה הכול. אני יודעת על המוזרות של סוורוס, על הקסמים המוזרים, על העולם האמיתי שמסתתר מעיני המוגלגים. הכול."

התפלאתי. ממתי לילי הפכה לאותם המטורפים, כמו החבר שלי לשעבר?

"מה קורה איתך?" אמרתי בנימה מאשימה קצת. "קסם. לא. קיים."

"הוא כן."

"הוא לא."

"הוא כן."

"הוא לא."

"טוב, די עם זה." לילי שלחה אלי מבט בוחן. "תזכרי מה הסיבה שקראתי לך לכאן."

"התוכנית, נכון." הנהנתי בראשי וחיכיתי שתדבר.

ישבנו במחסן החפצים של המשפחה. המקום היה מאובק לגמרי, והיה לי קשה לנשום. לילי שמה את ידה על אפי ופי כדי למנוע ממני להשתעל ולחשוף את מיקומנו, שהרי לא סיפרנו על התכנית לאף אחד.

"אז הנה התכנית שלי:" לילי אמרה ברציניות. "אחד, להיפרד מסוורוס. הוא עוד עלול להשתגע ולסחוף אותי איתו."

"יייייישששששששששששששש!" צרחתי. לילי נבהלה ומשכה אותי למטה.

"תהיי בשקט!" היא נזפה בי. "עוד יגלו אותנו."

השתתקתי בפחד.

"שתיים, לעקוב אחריו, הוא לא יחשוד על שום דבר שקשור לחברות שלנו, כי אז כבר ניפרד."

הבנתי אותה. אם לפני כן הייתי עוקבת אחרי החבר שלי לשעבר, הוא היה חושד שאני רוצה ממנו משהו נוסף מעבר לחברות שלנו. ואני ממש לא רוצה.

"שלוש..." לילי חיכתה קצת. "להישאר איתו בהוגוורטס כתלמידה, בתור מרגלת ששולחת לך על כל דבר. אחזור להיות איתו כשאגיע, אבל אתכנן להיפרד ממנו בהמשך שוב."

"מה?!" מה זו התכנית המטורפת הזאת?! בייחד, להיפרד. בייחד, להיפרד. בייחד... זה עוד ימשיך ככה לנצח! למה היא פשוט לא יכולה לגמור איתו וזהו?

נראה שלילי הבחינה שאני מבולבלת, ואמרה: "אני אנסה לשלוח לך כמה שיותר מידע על מה שקורה בעולם הקסום," הסבירה לי באיטיות, כאילו היא מדברת לתינוק שלא מבין מילה ממה שהיא אומרת.

"ומה זה הוגוורטס בדיוק?" שאלתי בתוכחה, מעוצבנת.

"זה אחד משלושת בתי הספר הקסומים שיש."

"וממתי קבעת שקסם קיים?"

"ממתי שגיליתי על המשפחה של סוורוס." לילי נראתה מיואשת.

"את יודעת שכל העניין הזה של הקסם הוא סתם שטויות, נכון?"

"אבדוק את הנכונות שבטענה שלך כשאבוא לשם."

"ומה עם רשות מההורים?"

לילי היססה. "אני חושבת... אני חושבת שלא אספר להם."

"ותברחי מהבית?!?!?!?!" כמעט איבדתי שליטה על עצמי, אבל בשנייה האחרונה נזכרתי שאנחנו מתחבאות.

"כן."

"ומתי החלטת על כל זה בדיוק?!"

לפני הרבה זמן."

"ולא סיפרת לי?" שלחתי אליה מבט מתפלא. "לי, האחות היחידה שלך? זו ששמרה עלייך במשך כל הזמן הזה? זו שדאגה לך כל כך?"

 "לא יכולתי," היא התגוננה. "ידעתי שלא תביני אותי. ידעתי שלא תסכימי. אבל תני לי לפחות לנסות!"

"לא."

אילו ידעתי שהיא התכוונה לזה ברצינות, לעולם לא הייתי מתנהגת כך.

הפרק הקודם