בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

מכיוון שבפרק הקודם הוספתי את הפאנדום האחרון, הפרק הזה חוזר ומדבר על הארי פוטר (מנקודת מבט אחרת).

כמובן אתם יודעים על הספר מספיק דברים, ואם אתם לא אז יש לי שאלה: מה אתם עושים בפורטל הארי פוטר?

קריאה מהנה, ולא מגונה!

נקודת מבט של רון

אני לא מאמין שאני באמת לומד אחרי שכבר עברתי את הגיל המקסימלי! אם מישהו היה אומר לי שאני אעשה את זה לפני חצי שנה, הייתי צוחק לו בפרצוף. אני? משלים לימודים? זה פתטי!

אבל הרמיוני הסבירה לי שזה יהיה כיף באופן כל כך משכנע, שאני מתחיל לחשוב שזה באמת יהיה כיף, בגלל שאנחנו מנוסים ומפורסמים, ועוד כל מיני דברים.

"רון!" קראה הרמיוני, והעירה אותי מהרהורי. "ראית את הארי מתישהו מאז שנכנסנו למבנה של הוגוורטס?"

חשבתי, על זה, ועניתי. "לא, את יודעת לאן הוא הלך?"

"ברור שלא." היא אמרה. "אם הייתי יודעת על סיבה כלשהי, לא הייתי שואלת אותך בכלל!"

ואז, משום מקום, הארי הגיע. הוא התיישב לידי ושאל, "פיספסתי משהו?" 

"לא." עניתי עם הרמיוני ביחד, ואז שאלתי, "לאיפה נעלמת קודם?".

"רון!" קראה הרמיוני. "יכול להיות שהוא לא רוצה לספר!"

"זה בסדר," הוא אמר. "אני מאד רוצה לספר ואני גם שאלתי אם אני יכול לספר לכם, כי היה נראה שדמבלדור רוצה שזה יהיה סודי."

"נו?" שאלתי. "אז מה הדבר הסודי?"

"טוב, אני אסביר." אמר הארי. "דמבלדור אמר לי שבסביבות הגוורטס נפתחו חורים על מימדיים ו-"

"מה?" קטעה אותו הרמיוני. "אתה רציני? זה ממש מסוכן! צריך להוסיף מאות הגנות להוגוורטס, וגם זה לא בטוח יספיק. אולי כדאי שנקים לתחייה את כל בית הספר? אני חושבת ש-"

"רגע, מה זה בכלל אומר שיש חורים על מימדיים?" שאלתי, והארי ענה, "זה אומר שיש מימדים מקבילים לשלנו, ויכולים להגיע משם כל מיני יצורים או אנשים מרושעים!"

"אבל רגע," אמרתי. "יכול להיות שיגיעו אנשים או יצורים טובים?" 

"כן." הוא ענה. "אבל צריך להתכונן, כי  הסיכויים שהם יהיו מרושעים גבוהים מאד. וחוץ מזה, בטח יהיו להם כוחות שאנחנו לא נדע איך לעצור אותם."

אני באתי להגיד שלא צריך להיות כל כך פסימי, אבל אז נשמעה שאגה אדירה שהרעידה את כל האולם. אולי זו לא הייתה פסימיות.

רצנו אל מחוץ לאולם, ופנינו שמאלה, אל מגדל האסטרונומיה. עלינו במדרגות הכי מהר שיכולנו, ולמעלה השתמשנו בטלסקופים וראינו מה עשה את זה.

ביער, רחוק רחוק, היה דרקון שחור ענקי, שבאותו רגע ירק אש על משהו. אחרי כמה נסיונות הוא התייאש מלפגוע והתכופף כדי לאכול את זה, אבל זה קפץ לו על הראש.

כנראה שזה עצבן את הדרקון, כי הוא העיף את הראש אחורה כל כך חזק שהדבר עף בעוצמה אל כיוון הוגוורטס.

בגלל שזה התקרב והשתמשנו בטלסקופים, כבר יכולנו לראות שזו הייתה פנתרה שחורה.

פתאום שמעתי את הדרקון שואג שוב, אז הסתכלתי לעברו וראיתי שהוא יורק המון המון אש על משהו לא מזוהה.

בדרך כלשהי, המשהו לא נשרף, אלא הטביע את הדרקון באגם ענקי של ג'לי ורוד. ברגע שהדבר סיים עם הדרקון, הוא התעופף לעברנו במהירות.

עכשיו כבר הבנתי למה הארי והרמיוני כל כך נלחצו. זה היה ממש מפחיד.

כשהמשהו התקרב מספיק שמתי לב שזה בסך הכל ילד שמרחף על חתיכת אדמה, ואני חשבתי לעצמי, "איך בדיוק הילד הזה שרד? הוא היה אמור להשרף לאפר דק!"

הילד ריחף עד קו הסיום של היער, ונחת שם. פתאום שמתי לב שהייתה לידו ילדה עם מבנה גוף חתולי, ושניהם הסתכלו על הוגוורטס. הוא הסתכל עליה ואמר משהו, והיא הסתכלה עליו ואמרה משהו.

התחלתי לפחד שהם רוצים להשתלט על הטירה, וחששותי רק גדלו כשחמישה ילדים נוספים הגיעו אליהם על גל ענק מהאגם. והם היו יבשים.

אז הנה, למרות האזהרה שלא תמיד אני אעלה בכזה קצב מהיר הוספתי עוד פרק. אני מקווה שנהנתם, ושאתם הבנתם מה קרה מחוץ להוגוורטס באמת.

תודה לכל מי ששולח תגובות, כי כולם רק מעודדים או מתקנים (בנתיים). יכול להיות שזה בגלל שאם מישהו לא מרוצה בלי סיבה פשוט לא קורא, כמו שהצעתי בפרק הרביעי.

הפרק הקודם		הפרק הבא