הרפתקאות הארבעה

היי אנשים! זאת פופי! 

סופסוף מצאתי זמן לערוך את הפרק. להגנתי, ארבעה מבחנים בשבוע אחד זה ממש מוגזם. איך שאני שונאת מתמטיקה. 

אוקיי. להתמקד. 

אז ככה: לא.נ החמודה, יש היום יומולדת! אני לא אגיד לכם בת כמה היא כי..... ככה. לא משנה. 

מה דעתכם שאני אעלה עכשיו את הפרק ואתם תגיבו ועל הדרך תאחלו לה מזל טוב? אוקיי? יופי. 

תהנו מהפרק- למרות שהוא די קצר, זה החלק הראשון של הקטע שאני עובדת עליו כרגע. 

קריאה נעימה!

צ'רלי לא התקשה למצוא את הדרך להיכנס לרציף תשע ושלושה רבעים. הוא נכנס אליו כל שנה כדי ללוות את שני האחים שלו. הוא לחלוטין נטמע ברקע על הרציף - אם הייתם מחפשים טוב הייתם רואים ילד רזה עם משקפיים שגורר אחריו מזוודה ענקית.

 ההורים שלו לא יכלו להישאר, הם הורידו אותו ואת אחיו הגדול אלכס בקינגס קרוס ומיהרו לעבודה. אחד בספטמבר, אחרי הכל. 

אלכס, האח הגדול של צ'רלי, אמר לו "טוב, צ'ארלי בארלי, אני הולך לפגוש כמה חברים. אתה תסתדר, נכון?"

צ'ארלי הינהן, ואחר כך מלמל לעצמו בציניות, "בטח, אני גם אכיר מלא חברים חדשים!" 

 אלכס הלך לחברים שלו, שחיכו לו בתוך הרכבת, וצ'ארלי טיפס פנימה, ואז הוא קלט שהשאיר את המזוודה שלו על הרציף. הוא נאנח וירד להביא אותה. הוא משך אותה במאמץ, מדרגה אחת בכל פעם. הוא העלה אותה על המדרגות, ובמאמץ אחרון משך אותה פנימה. הוא עבר לאורך הרכבת, מחפש תא פנוי.

אבל בכל התאים היו ילדים; צוחקים, מדברים, מוציאים את הראש מהחלון לצעוק שלום אחרון להורים שלהם. 

צ'רלי עבר על כל התאים ונכנס לתא ריק בסוף הרכבת. הוא הציץ מחלון התא, שהיה האחרון ברכבת וקרוב מאוד לכניסה לרציף. 

ילדים והורים עם מזוודות וינשופים עברו דרך הקיר, מדברים ביניהם, מחפשים את חבריהם ומחליפים חוויות מהחופשה.

 הוא ראה ילד אחד, עם מזוודה וכלוב עם ינשוף חום מנומנם, נדחף דרך המחסום בבלבול ואז בפליאה כשהוא קלט שהוא הצליח לעבור. היה ברור שהוא מעולם לא שמע על הוגוורטס לפני. בטח בן מוגלגים. 

היה לו שיער זהוב-אדום ועיניים כחולות בהירות. הוא היה קצת יותר גבוה מצ'רלי, אבל בגלל שהוא היה קצת רחוק ממנו אי אפשר היה לדעת בוודאות.

הוא הוציא ספר מהמזוודה שלו והתחיל לקרוא. 

עברו בערך עשר דקות שבהן צ'רלי הספיק להתעמק בספר, וזאת כנראה הייתה הסיבה שבגללה הוא לא שמע את הדלת של התא שלו נפתחת.

"אמממ.. אפשר לשבת פה?" 

צ'ארלי הרים את ראשו וראה את הילד מהרציף. כן, ללא ספק הוא יותר גבוה ממנו. ועכשיו, מקרוב, צ'ארלי ראה שהשיער שלו הרבה יותר זהוב מאדמוני, אבל עדיין קצת אדמדם. זה היה מוזר. 

הילד כנראה הרגיש שצ'רלי בוחן אותו.

"אני יכול ללכת, סליחה אם הפרעתי לך…"

 כן, הילד הזה הרבה יותר אבוד ממנו. צ'ארלי התעשת, ואמר "לא.. לא, הכל בסדר, לא הפרעת לי. תיכנס." הילד הינהן בהכרת תודה וגרר את המזוודה שלו פנימה. הוא הרים אותה למעלה לתא המטען ונפלו לו מתוכה כמה מכחולים, עיפרון וציור לא גמור.

 צ'ארלי הסתכל על הציור, ועיניו נפערו בתדהמה. הוא היה יפהפה. זה היה ציור של ילדה קטנה עם צמה עבה וזהובה. היו לה המון נמשים ועיניים ירוקות, אבל חוץ מזה היא נראתה בול כמו הילד. 

הוא מיהר להרים את הדברים שנפלו.

צ'רלי הסתקרן. "מי זאת?"

 "סתם… ציירתי את אחותי. אגב, אני ניק. ניק ספיטפולד. איך קוראים לך?" 

"צ'רלי בלקווד. נחמד להכיר אותך. אני מנחש שאתה בן מוגלגים?" 

ניק נראה מבולבל לרגע, ואז הינהן. "זה דבר רע? האגריד אמר לי שזה בסדר גמור…. " 

 "כן! זה בסדר גמור! חצי מהקוסמים הכי טובים הם בני מוגלגים." 

ניק נראה כאילו הוקל לו. הם דיברו עוד קצת- על ההורים של ניק, על האחים של צ'רלי. ואז הדלת נפתחה, וילדה עם שיער ערמוני בוהק וכהה עמדה בפתח של הדלת עם סל של חתול ביד שלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא