אדון על המוות

הפרק נכתב בעיצומו של מחסום כתיבה, לכן הוא קצר ודי -

"אם כן", הכריז ראש המחלקה לאכיפת חוקי הקסם, "פסק הדין: לאור פשעיו של הנדון -"

ליתר דיוק, גיחך ה"נדון", לאור צי של אוניות זהב שעגנו בחשבונך בגרינגוסט אתמול.

- "ולאור הראיות לחיוב ולזכאות -"

ולאור לחש קונפונדוס מוצלח שלי, חשב ניקולס מיציע הצופים.

"- נגזר דינו של הנאשם, מר לוציוס מאלפוי, למאסר בבית הכלא נירמנגארד. בטרם יצא -"

זעקת תדה-מה? חשב לוציוס, רק משום שלא יכל להראות זאת כלפי חוץ. מנוול! נוכל!

"- הנאשם הנ"ל לדרך שבה יועבר לגלותו -"

הרים של זהב העברתי לך! שרלטן! בן בליעל!

"- ייבדק בבית החולים על שם הקדוש מנגו ותוסר ממנו כל -"

גנב! לוקח שוחד!

"- קללת בלבול או כפייה שהוטלה -"

רמאי! שקרן!

"- עליו, אם אכן ישנה כזו".

אממ... כאן נגמרו ללוציוס מילות החיבה. יש למישהו הצעות?

רודף בצע! מושחת!

תודה בכל מקרה, זדים נבזים.

--------------------

דרך אחת להתייחס לזה הייתה "מה?"

קול שני במוח שלו אמר "מובן שזה קשור, טמבל, איך לא שמת לב לזה עד עכשיו?"

החלק האחר בו מצמץ.

"הייתי צריך לצפות דבר כזה", הוא אמר אחרי שתיקה קצרה. "יש דרך להיכנס לשם?"

"בלי לגרום להם לכלוא אותך? לא ממש".

"אתה אומר שהשמירה על נירמנגארד יותר הדוקה מבאזקאבאן?"

"אלא מה? כלא ביבשה, בין מקומות יישוב והוא יהיה פתוח לרווחה. יש ביבה לזה שאזקאבאן על אי".

"כי בור הסוהרסנים נמצא שם".

"גם זה, כן".

ואז, כמו נחש חנק, מכת ברק ואסטרואיד זה הכה בשניהם יחד.

"לוציוס -"

"- מאלפוי".

הפרק הקודם		הפרק הבא