מאלפוי הבת

קול מקדחה וכלי עבודה העירו אותי מהשינה. "מה קורה?" שאלתי את לוטי, שהתעוררה גם היא. "אמה כנראה שוב הגזימה עם העבודות שלה" הסבירה לי לוטי. "היא מאד אוהבת טכנולוגיה של מוגלגים ונגרות, אז היא כנראה מכינה לנו עוד שכלול לביתן. נקווה שהיא תירשם למגמות האלו וככה יהיה לנו טיפה שקט" "היא זו שעשתה את הקודן בכניסה?" שאלתי "כן" ענתה לוטי "לשאר הביתנים אין. אני רצה לראות מה הולך שם". לוטי נעלה את נעלי הבית שלה ורצה מהר על גשרי העץ אל אמה, אליס ורייגן. נעלתי נעלי בית גם אני (עם סמל בית הספר, מהמזוודה) ורצתי בעקבותיה. כל השאר כבר היו שם.

"זה נראה לך נורמאלי?" התרגזה אליס על אמה ורעמת התלתלים שלה התנופפה עם כל תנועה של הראש שלה. "מחר מתחילים הלימודים ואני צריכה להיות ערנית. נראה לך הגיוני שאת מעירה אותי מוקדם בבוקר ככה?" שאלה אותה אליס בשובבות. "מתנצלת, בנות" אמרה אמה "אבל תראו מה הכנתי לנו!" היא הצביעה על משהו מוזר. "מה זה?" שאלתי. "את לא יודעת מה זה שידה???" שאלה אותי אליס בתדהמה. "לא" עניתי "אצלנו בבית היתה מזוודה עם קסם הרחבה, אם לזה את מתכוונת". "זה מקום לאחסון של מוגלגים. רק שהשכלול כאן הוא שלכל אחת יש מפתח ומנעול למגירה שלה" הסבירה אמה. זה היה ממש ממש מגניב! בחיים שלי לא ראיתי כזה דבר!

אחרי ההשכמה המוקדמת (מדי) הלכנו להתארגן.

הגענו אל רחבת הפעילויות חמש דקות לפני שהתחילו.

"היי!" פנתה אלי ילדה שחומת עור ופטפטנית. "אני ג'ני מביתן 3, ואני יודעת שאני לא אמורה לשאול את זה אבל - את לא מתת בתאונה על הגשר לפני שנתיים?" "אממממ…" אמרתי וניסית למשוך זמן. לכו תסבירו לה שזו הייתה הצגה.
לפתע הרגשתי מגע בכתף. "תראו תראו מי פה!" אמר קול מוכר. "אלינור מאלפוי המתה בכבודה ובעצמה!"

הכרתי את הקול הזה.

"ג'ולייט פרקינסון?" שאלתי

"אני ולא אחרת" צחקקה הילדה ברשעות. מאחוריה צחקקו עוד שתי בנות. שלושתן היו עם חולצות ירוקות, סמל לכך שהן בשנה רביעית.

"תכירי" אמרה לי ג'ולייט המרשעת, "אלו מייבל וקתלין. לא נעים להכיר"

שלוש המכשפות (בעצם הלא מכשפות) נמלטו מהמקום ואני נשארתי מפוחדת.

"מי אלו?" שאלה אותי ג'ני, שעוד הייתה ליידי.

"ילדה מהשכונה הקודמת שלי וחברות שלה. תזהרי מהן. הן לא נחמדות במיוחד."

רייגן צצה פתאום לידי. "מה קרה?" שאלה אותי כשראתה את פניי החיוורים.

"חדשות רעות" לחשתי. "ג'ולייט פרקינסון פה"

הפרק הקודם		הפרק הבא