כשהארי מגיע אל מחנה החצויים

ניקו חיכה למוצה פיו של כירון, כמו כולם. לבסוף כל חבריהם הגיעו גם הם - מי שגר במחנה החצויים, בכל אופן. ג'ייסון ישב ליד ניקו וחיכה. פרסי ישב לידו עם אנבת'. וויל... טוב, ניקו השתדל שלא להסתכל על וויל כל עוד הם היו עם כירון. "נער ממושקף," כירון אמר לבסוף בקול מהורהר. "אולי הוא חצויי שבדרך לכאן." אנבת' רכנה קדימה בזמן שפרסי לקח לו כוס תה וגם וויל. "הוא נשמע כמו בן פוסידון," ניקו אמר. "הוא נראה כמו..." הוא השתתק באחת למבט המצמית שוויל שלח לו עכשיו ופרסי נראה כמבליע חיוך בזמן שחימם את ידיו בכוס תה שלו. "הוא נשמע כמוני," פרסי הציל את ניקו, מה שרק גרם לוויל להזעיף פנים עוד יותר. ניקו רצה להעלם. לצערו הם היו בשיחה חשובה. אנבת' חייכה בהיסח הדעת כשהיא מסתכלת לחלון שהיה מולה רחוק. "אתה חושב שהוא בדרך לכאן ושזה היה חיזיון, כירון?" אנבת' שאלה עכשיו וחזרה לשבת והתחילה לשתות. "יכול להיות," כירון אמר והנהן בכובד ראש. ניקו בהה בוויל שותה בינתיים. "הוא נשמע חמוד," וויל אמר בקול מהורהר אחרי לגימת תה. ניקו התכווץ במקומו ואנבת' צחקקה. פרסי חייך בגלויי עכשיו אל ניקו. וויל צחק צחוק מוזר אחר כך. "סתם צחקתי, אדון האופל. אבל מה נעשה כשהוא יגיע לכאן ויתברר שהוא בן פוסידון?" וויל שאל והניח את הכוס שלו על השולחן כי היא הייתה חמה מדי. פרסי נהיה מודאג והרצין שוב. אנבת' שילבה איתו ידיים. "זה אומר שאבא שלי הסתיר אותו כדי להגן עליו או משהו כזה," פרסי אמר בקול צרוד. כירון הנהן ונאנח. "כנראה. כמו עם הייזל." כירון אמר וניקו חזר לשיחה בנקודה הזאת. "האמת - שאני החזרתי את הייזל לחיים. היא נולדה בתקופה שלי." הוא אמר במהירות כשהחליט שהגיע הזמן להגיד את זה גם לכירון, לפני שהייזל תסתבך בצרות. כירון הרים גבה אבל לא אמר דבר. "בסדר. אם כך...אולי אתה צודק, פרסי. נחכה ונראה כשהוא יגיע לכאן. הוא אמר לך את שמו, ניקו?" כירון שאל אותו וניקו האדים כשוויל הסתכל עליו עם כולם שוב. "ל - לא." מלמל. "אבל..." הוא התלבט אם לספר על צלקת הברק המשונה של הנער ולבסוף החליט שלא. "הוא נראה ממש כמו פרסי." החליט לבסוף והרגיש מרוצה מעצמו כשוויל הזעיף שוב פנים אליו תוך כדי ששתה. פרסי טפח לעצמו על המצח ועצם עיניים. "בסדר. אז נחכה ונראה. אנבת', בואי. כולם, בואו. ותפסיקו לריב עליי." פרסי רטן ואנבת' צחקה. כירון גם חייך בהיסח הדעת. "אני אפילו לא אוהב בנים ואני אוהב את אנבת' ואני..." פרסי אמר והאדים ככל שהמשיך במשפט. "ואני עם אנבת' עכשיו." הוא סיים בקול צרוד ואנבת' המשיכה לצחוק כמו בת אפרודיטה. וויל וניקו החליפו מבטים הורגים. אנבת' נעמדה בינהם ונתנה לכל אחד מהם יד. "בסדר. תודה, כירון. אנחנו נלך עכשיו להתאמן בקיר טיפוס - " אנבת' אמרה, אבל וויל נשף כמו חתול, הניח את הכוס שלו שוב על השולחן (חצי ריקה) וקם מהשולחן. "יש לי מרפאה להיות בה עכשיו," הוא רטן והתקדם לדלת כשהוא מתעלם מניקו, ואז מהסס ומנשק אותו על הלחי. "אני צריך לזוז. אבל תודה אנבת'." והלך, כשהוא משאיר את ניקו נבוך. אנבת' הרימה גבה לניקו בשאלה ופרסי בהה בדלת מתנופפת ברוח עד שנסגרה. "מצטער," ניקו מלמל. פרסי הנהן ומשך בכתפיו. "זה בסדר. אתם תסתדרו בינכם." אמר וניקו הרגיש אבוד. הוא אמור לעשות את זה לבד? אנבת' הרימה עכשיו את ניקו כאילו שהוא היה הילד שלה ופרעה לו את השיער ביד אחת במבט משועשע. ג'ייסון גיחך אבל הסתכל על ניקו בגאווה ובעיניים נוצצות לפני שיצא החוצה. ניקו כמעט שכח שגם ג'ייסון היה איתם. "אתה יכול להעזר בנו ובפייפר. אנחנו כבר מומחים." היא אמרה לו כאילו שקראה את מחשבותיו. ניקו הסמיק והנהן במבוכה ענקית. "בסדר," כירון צחק. "לכו." אנבת' נישקה את כירון על הלחי עם ניקו עדיין בידיה והם יצאו החוצה. ניקו הרגיש ריקניות בלי וויל במחנה, אפילו שהוא ידע שסולאס במרפאה. "בואו נלך להתאמן," אנבת' אמרה בעליזות והורידה את ניקו, תודה לאלים. במקום זה היא נתנה לו יד וביד השנייה החזיקה בפרסי, ככה שניקו הרגיש במשפחה המוזרה בעולם. "יש לי הרגשה שנצטרך את האימון הזה." היא אמרה בקול מודאג והם הנהנו בהסכמה והלכו לקיר הטיפוס. 

הפרק הקודם		הפרק הבא