ישיבת ואולפנת בר-אילן לקוסמים ומכשפות

ערב שבת מטות מסעי, שבת בר המצווה של אריה, שבוע לפני תשעה באב.

אריה ישב בחדרו, לבוש בגדי שבת חגיגיים, ומסורק כמיטב יכולתו בתשעת הימים שלפני תשעה באב. (למי שלא מבין, אסור להסתפר בשלושת השבועות בין י״ז בתמוז לתשעה באב) הוא ישב עם תיקון הקוראים הקסום שלו, אחד שמתקן אותך אוטומטית אם אתה טועה, והתכונן לבר מצווה.

״במדבר פרק ל

ב: וַיְדַבֵּ֤ר משֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהֹוָֽה:

ג: אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַֽעֲשֶֽׂה:״

״כל הכבוד!״ ציפצף הספר בקולו המעצבן.

״די!״ ציווה אריה.

״טוב, טוב, הבנתי. אתה עצבני. אבל אתה צריך להיות שמח! זה הבר מצווה שלך!״ המשיך לצפצף.

״איך אני יכול להיות רגוע אם כולם כל כך לחוצים וצועקים בכל רגע? ואיך אני יכול להיות שמח אם אף אחד מהחברים שלי לא יהיה בכל קריאת התורה שלי? ושאני לא יוכל להיות בבר מצווה של החבר הכי טוב שלי? זה היה או שאני ויוסף נעשה בר מצוות נפרדות והחברים יתחלקו, או שנעשה ביחד וכל אחד יקרא חצי! אז תפסיק להגיד לי להירגע!״ אמר אריה, ומייד הרגיש יותר טוב, כי סוף סוף פרק את אשר על ליבו.

״ואו... בחיים שלי לא היה איש שהיה לו דילמה כזאת, ואני עובר במשפחה שלך מהמאה ה16 בפראג. היתי שייך למהר״ל מפראג, אחד הקוסמים היהודים הראשונים! יוצר הגולם! ואפילו לו לא היתה כזאת דילמה.״ המשיך הספר.

״רגע, אתה שייך למהר״ל מפראג?! מה הוא היה אומר אם זה היה קורה לו?״ התלהב אריה.

״שיש לך זכות גדולה רק לחגוג את בר המצווה שלך בבטחה במדינה יהודית בארץ הקודש!״ כיביכול ציטט הספר.

״ואו, חיזקת אותי בגדול. אני מוכן!״ אמר אריה.

״לא מוכן, ולא מגילות קומראן! שב, תמשיך להתאמן!״ צווך הספר. 

״טוב, טוב!״ אמר אריה.

הוא היתישב, והמשיך להתאמו בכוחות מחודשים. ״ד: וְאִשָּׁ֕ה כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֖דֶר לַֽיהֹוָ֑ה וְאָֽסְרָ֥ה אִסָּ֛ר בְּבֵ֥ית אָבִ֖יהָ בִּנְעֻרֶֽיהָ: 

ה: וְשָׁמַ֨ע אָבִ֜יהָ אֶת־נִדְרָ֗הּ וֶֽאֱסָרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽסְרָ֣ה עַל־נַפְשָׁ֔הּ וְהֶֽחֱרִ֥ישׁ לָ֖הּ אָבִ֑יהָ וְקָ֨מוּ֙ כָּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכָל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם:..״

הפרק הקודם		הפרק הבא