הדור הבא

מידע קודם: בפרק הראשון כתוב שמגי התנשקה עם אלווין.

השיעור הראשון ביום רביעי בבוקר הוא תולדות הקסם, מה שמבטיח יום מעייף במיוחד. אנני ווי ירדו לאכול ארוחת בוקר, אבל לילי ומגי עדיין התארגנו בחדר. 
"לי, אני אגיד לך את האמת, אני ממש מפחדת להירדם בשיעור של פרופסור בינס. לא ישנתי טוב הלילה,"אמרה מגי.
"למה?" שאלה לילי.
"אממ... בגלל שדיברתי אתמול עם אלווין וחשבתי על זה במשך כול הלילה," סיפרה מגי.
"על מה דיברתם?" התעניינה לילי.
"את יודעת... עלינו," ענתה לה מגי.
"דיברת איתו על זה ולא סיפרת לי?" שאלה לילי, המומה.
"טוב, אתמול היינו עסוקות בבעיות שלך, ושכחתי מזה," שלפה מגי תשובה מהירה.
"אני חשבתי שאנחנו מספרות אחת לשנייה הכול... למה לא סיפרת לי?" נפגעה לילי. 
"בגלל ש...." מגי נתקעה. היא לא ידעה איך להמשיך.
"תמשיכי," דרבנה אותה לילי.
"דיברנו עלינו, בתור זוג..." מגי לקחה נשימה, וחיפשה אחר המילים המתאימות, " אני רוצה וגם הוא, אז החלטנו שלא יזיק לחשוב על זה פעם נוספת.".
לילי התבוננה במגי, מבולבלת מדבריה. "לחשוב פעם נוספת? אני לא מבינה, מה יש כאן לחשוב שוב? אתם לא באמת רוצים להיות זוג?" היא שאלה אותה בבלבול.
תשובתה של מגי הייתה מבולבלת אף יותר משאלתה של לילי, " אנחנו רוצים, אבל...אני לא יודעת... זה לא מתקדם."
"אם אתם רוצים להיות זוג אז תהיו זוג!" קבעה לילי וחזרה להתארגן לארוחת הבוקר.
מגי הרהרה לרגע בדברי לילי. "כן, נראה לי שאת צודקת. אני צריכה לדבר איתו."
שתי הבנות סיימו להתארגן והחלו לרדת בעקבות חברותיהן לארוחת הבוקר.
בדרך הן ראו את דניאל וחבריו חוזרים מארוחת הבוקר. לילי החוותה לכיוונו בראשה לברכה וחייכה אליו.
מגי ראתה את המחווה והחיוך. " לילי, בואי נסכם בינינו שהיום אני אדבר עם אלווין, ואת תדברי עם האחים שלך לגבי דניאל."
"בסדר," הסכימה לילי.
מגי ראתה את אלווין בשולחן של רייבנקלו. "אני הולכת לקיים את חלקי בהסכם. אל תשכחי לקיים את חלקך." היא סיימה במהירות את הדייסה שלה והלכה לשולחן של  רייבנקלו.
לילי רטנה לעצמה," מגי וההסכמים שלה. אוף, מתי אני אלמד שלא מתערבים או עושים הסכמים איתה?"
לילי נגסה בפרוסת הלחם עם ריבה שהכינה לעצמה באופן קבוע כל בוקר והתבוננה סביב בחיפוש אחר ג'ימס או אלבוס. 
אלבוס ישב עם חבר באמצע השולחן. הם דיברו על משהו שלילי לא שמעה. ג'ימס בכלל לא היה בשולחן. 'בטח במעונות,' היא חשבה והנידה בראשה, 'טוב, נתחיל עם אלבוס.'

היא חיכתה שהוא יגמור לאכול. כשאלבוס קם לבסוף כבר לא נשאר הרבה זמן עד תחילת השיעור, לכן הוא וחברו פנו לכיוון כיתת הלחשים. לילי קפצה ממקומה מהר ויצאה אחריו. "אל, חכה לי רגע. אני צריכה לדבר איתך."
"בסדר," אמר אלבוס ללילי, ולחברו אמר, "לך ושמור לי מקום, טוב?"

"בסדר," הפטיר חברו ופנה לכיוון כיתת הלחשים.
לילי חייכה לעצמה בחשש והובילה את אחיה למסדרון ריק.
אלבוס נעצר בכניסה למסדרון. "לילי, מה קורה? על מה את רוצה לדבר?"
לילי החליטה לספר מהר - מה שיבוא יבוא. "יש לי חבר. לא סיפרתי לכם כי פחדתי מהתגובה שלכם. ידעתי שתהיו נגד." היא שתקה לרגע כשהוא לא הגיב. "חבר- חבר," הבהירה.
"כן, הבנתי. חבר- חבר. שאלתי את עצמי מתי יהיה לך אחד כזה," אמר אלבוס, חצי מחייך .
לילי הופתעה. היא ציפתה לתגובה שונה לגמרי. "אתה לא כועס?" שאלה בזהירות.
"לא. לדעתי את מספיק גדולה כדי להחליט מה טוב בשבילך. את רוצה חבר- אז שיהיה לך חבר," אמר אלבוס  לאיטו.
"ואוו, לא חשבתי שתגיב ככה." לילי חייכה וחיבקה את אלבוס מהר.
הוא החזיר לה חיבוק קטנטן, כמעט לא מורגש. "רק תיזהרי לא להיפגע," הזהיר אותה, "זה אף פעם לא נעים."
"אני ממש אשתדל. תודה אלבוס- על הכול- אבל עכשיו אני חייבת ללכת לשיעור, וגם אתה."
"נכון. להתראות." אלבוס יצא החוצה.
לילי התחילה ללכת, מחייכת לעצמה; זה הלך יותר טוב מכפי שהיא חלמה. אולי ג'ימס יגיב כמו אלבוס... אולי.

בערב, כשלילי וחברותיה חזרו למעונות וגמרו את הכנת שיעורי הבית, לילי חיפשה את ג'ימס. היא הייתה צריכה לדבר עם שניהם- הרי היא התערבה עם מגי. מגי וההתערבויות המטופשות שלה. למה היא הייתה צריכה להתערב איתה בכלל?!"

בכל מקרה, ג'ימס לא היה בחדר המועדון. כשהיא שאלה עוד תלמיד שביעית  איפה ג'ימס, הוא אמר לה שהוא במעונות עם החברה שלו. מבטה שוטט בחדר וניתקל בדניאל, שישב לבדו והכין עבודה בכישופומטיקה שנראתה מסובכת מאד. היא התקרבה אליו מתוך כוונה תמימה, רק לדבר איתו. "הי. מה שלומך?"
הוא הרים את עיניו משעורי הבית וענה לה בטון מופתע, "היי."
"איך עבר עליך היום?" היא שאלה אותו.
"טוב. למה את שואלת?"
"התעניינתי בחיים של החבר שלי. זה אסור?" אמרה לילי בקול תמים.
דניאל רכן אליה. "ברור שמותר לך, אבל ממתי את קוראת לי 'חבר'?"
"מעכשיו," אמרה לילי בקול מרוצה. "לאח אחד סיפרתי והוא לקח את זה די טוב. האח השני לא כאן, אז מותר לי."
"אז אני חושב שמותר לי לתת לך נשיקה," אמר דניאל ובלי לחכות לתשובה חיבק אותה סביב מותניה ונישק אותה על השפתיים. לילי לא יכולה הייתה למחות גם אם הייתה רוצה. והיא לא רצתה; אחיה לא היה שם ולא יקרה כלום אם היא תקבל נשיקה קטנה.
לפחות זה מה שהיא חשבה. רגע לפני שהנשיקה נגמרה נכנס ג'ימס לחדר, כשהוא מלווה  את חברתו, אמה, למעונות הבנות. הוא נפרד ממנה בכניסה למעונות. וכך ראה את השנייה האחרונה של הנשיקה בין אחותו הקטנה לבין הנער מהשנה הרביעית. לרגע מן דחף נסתר כמעט וגרם לג'ימס להפריד בניהם, אבל הוא חשב לעומק- לילי כבר לא ילדה. היא יודעת מה היא עושה. 'נראה מתי היא תספר לי', חשב לעצמו והניד בראשו בחיוך.
לילי ודניאל התנתקו מהנשיקה ולילי התבוננה סביב; מזווית העין היא ראתה את ג'ימס מחייך. לרגע היא יכולה הייתה לקרוא את ג'ימס כמו ספר פתוח- היא ידעה שהוא מבין ולא כועס, אבל שהוא עומד לעשות לה כזאת הרצאה ארוכה ומשעממת.

'עדיף לגמור עם זה עכשיו', היא חשבה. היא קמה מהספה ונפרדה מדניאל, ואז נגשה אל ג'ימס, נגעה בידו והמשיכה ללכת. ג'ימס הבין את הרמז והלך בעקבותיה.
לילי יצאה מחדר המועדון ונעמדה בפינה ריקה. היא הסתובבה לעבר ג'ימס וחיכתה להרצאה שלו.
"חשבת לספר לי?" פתח. 
"כן," ענתה.
"מתי?"
"חשבתי לספר לך עוד קודם... אבל לא היית בחדר המועדון."
"הייתי בחדר שלי עם אמה."
"אני יודעת, שאלתי מישהו מהחדר שלך."
ג'ימס חשב לרגע. הוא הגיע למסקנה שהגיע הזמן לעלות את השיחה למסלולה.

"אני לא מתלהב מהרעיון שיהיה לך חבר."
"אני יודעת."
"הוא אוהב אותך?"
"אני חושבת."
"את אוהבת אותו?"
לילי הסמיקה. "כן."
"לי, לא יותר מנשיקות," ג'יימס הזהיר אותה.
"לא יותר," הבטיחה לילי.
"שבועה של פוטר?" שאל.
"שבועה של פוטר," הסכימה.
"אם כך, בהצלחה, לילי." ג'ימס פנה לכיוון חדר המועדון.
"בהצלחה?" שאלה לילי את עצמה, צוחקת, וחזרה לחדר המועדון לספר לדניאל ומגי.

-------------------------------------

בבקשה תגיבו לי....

ממש חשובות לי התגובות שלכם

הפרק הקודם		הפרק הבא