אני שונא אותו.

אז כזה 

קחו פרק 

דראקו פסע לאחור והשפיל מבטו, מגרד את עורפו במבוכה. 

הארי השתעל באי- נוחות. 

היה ביניהם מתח רוטט, ואף אחד מהם לא היה בטוח בטיבו של קשרם, במיוחד מאחר שהארי הציל את דראקו מחדר הנחיצות בקרב על הוגוורטס ודראקו מעולם לא הודה לו. 

"אז אממ.." דראקו אמר, "אמ, סליחה שנתקלתי בך.. אה.. אני מניח שאני צריך להסתכל יותר מי עומד בדרך שלי ולאן אני הולך וכאלו." דראקו חצי הביט בהארי, לחייו סמוקות. הארי הסתכל אליו בחזרה ומעט חייך בלעג. דראקו מיהר להסב את מבטו ונע מרגל לרגל באי- נוחות. "אמ, כן," הארי אמר, "אבל גם אני אשם, אני לא בדיוק מרוכז ו.. אוי! לכלכתי אותך בבוץ," הארי גיחך. הוא לא נשמע מצטער בכלל. הארי הרים את המטאטא שהיה בידו. "אני מאוד מקווה שהמטאטא שלי לא הכאיב לך ו"- דראקו המשיך להסמיק. הוא שכח שהארי שונא אותו. הוא שכח שהוא אמור לשנוא את הארי. "המשך יום נעים". הארי עקף אותו והמשיך ללכת. דראקו עמד שם לרגע, מבולבל. ואז- 

"פוטר!" הוא התעשת וצעק אחריו. הארי הסתובב והרים את גבותיו. 

נראה שדראקו אפילו לא מצדיק תגובה מילולית כלשהי. 

"אמ. תודה שהצלת אותי מחדר הנחיצות בקרב על הוגוורטס… יכולתי להיהרג ואתה מנעת את זה, (אני לא חושב שאם זה היה הפוך אני הייתי מציל אותך ), אמ, למרות שאתה בבירור שונא אותי -זה הדדי- ו.. אמ, תודה." דראקו אמר.  

"בכיף," הארי נראה מופתע. הוא הינהן אל דראקו ופנה ללכת, ממלמל משהו. 

דראקו לא עמד קרוב מספיק בשביל לשמוע בבירור, אבל הוא כמעט היה יכול להישבע שהארי אמר "אני לא שונא אותך."

די. 

אל תעשה את זה לעצמך, דראקו אמר לעצמו בפעם האלף, אולי. הוא נד בראשו.

 הארי שונא אותך. 

הוא שונא אותך וזה בגללך, אתה הבאת את זה על עצמך ואתה לא יכול לצפות שהדברים ישתנו רק בגלל שאתה…לא, כן.. כן, לא. 

האם אני מאוהב בו? 

דראקו הביט אל החלון של הספרייה, וממנו אל המדשאות והאגם והיער. הכל היה בוצי ורטוב והשמיים היו אפורים מאוד.  האם אני מאוהב בו? הוא נד בראשו. 

"האם אני מאוהב בו?" דראקו לחש, רק כדי להפוך את המחשבה למשהו ממשי.  

"מאוהב במי?" קול מוכר שאל לצידו. דראקו קפץ. לפנסי הייתה היכולת המטרידה לצוץ במקומות שדראקו היה בהם בדיוק ברגעים שבהם הוא הכי פחות רצה בחברתה. דראקו קילל חרישית. "מאוהב במי?" פנסי דרשה לדעת. דראקו משך בכתפיו בכאילו-סתמיות ואמר,"אף אחד. לא עניינך. מה את עושה כאן, בכל מקרה? אני מנסה ללמוד." פנסי נשפה ברוגז, הביטה בעיניו של דראקו בעודה מושיטה יד אל פרק ידו, לופתת אותו בכוח מפתיע.

"אלוהים, פנסי, תרגעי-" 

"אל תגיד לי תירגעי!" היא לחשה בתרעומת (הרי הם נמצאים בספרייה), "ואל תנסה להסיח את דעתי עם  עלבונות ושאלות. זה ענייני לחלוטין. אני החברה שלך.  אני פה כי לא ראיתי אותך המון זמן וקבענו לבלות ביחד היום. מאוהב במי? אתה הומו? אתה ביסקסואל? אני מזכירה לך שאני החברה שלך, אז שכדאי מאוד שלא תהיה מאוהב במישהו אחר מלבדי כי-" 

"את החברה שלי, כן." דראקו קטע אותה בחוסר התלהבות. 

חרא.

לא היה לו כוח לטפל בזה, 

אבל הוא היה חייב לטפל בזה, כי אם מישהו יגלה משהו שהוא בכלל לא בטוח בו בעצמו זה יהפוך את העניין הפרטי -ביותר- שלו למשהו פומבי ומוחצן. לעזאזל, היא יכולה להוציא אותו מהארון. 

"זה לא- זה כלום, פנסי. באמת. לא דיברתי עליי, בכל מקרה-  זו שורה מספר שאני קורא- בואי לא נתעכב על זה, אוקי? אל תדאגי מזה. את היחידה שאני חושב עליה." דראקו חייך חיוך מאולץ. אחיזתה של פנסי בידו התרכחה, והוא הכריח את עצמו לשלב את אצבעותיו באצבעותיה כדי לרצות אותה. הוא רכן לעברה ו - בקושי רב- נשק קלות לשפתיה. הוא חייך אליה שוב. " סליחה שהייתי כל כך גס רוח. אני פשוט… יש עלי הרבה לחץ לאחרונה, בסדר? אני מצטער. כרגע אני חייב לגמור את שיעורי הבית שיש לי, הם למחר - את מכירה אותי, את יודעת שאני תמיד דוחה דברים לרגע האחרון - אבל אחר כך אני מבטיח שאבוא לחפש אותך ונעשה משהו ביחד, אוקי?" פנסי מצמצה. "בסדר," היא מלמלה. היא צמצמה את עיניה והביטה בו. היא לא נראתה ממש משוכנעת. היא נשענה קדימה ונשקה לו בלחי, ואז היא הלכה. 

דראקו נאנח וחזר להביט דרך החלון. 

הוא יצטרך להיפרד ממנה בקרוב.

אמ 

תגובות

במטוטה מכם. 

הפרק הקודם		הפרק הבא