ההמשך למגיסטריום

פרק 6

מקס התעורר בבוקר ולא הי לו חשק לכלום, הוא נזכר בעניין הצל שדחק לפינה, בעניין העזיבה של תום ששברה את ליבו, לפתע, הוא נתקף דחף של כעס, הוא כעס על מארק שהכניס לו את הצל לגוף, הוא כעס על הצל שהעז להיכנס לגופו, הוא כעס על ג'ספר, אביה של תום, שהחליט שבגלל העבודה שלו הם עוברים, הוא כעס על הוריו שהסתירו ממנו את הצל כל הזמן והוא כעס על טום שמסתיר ממנו דברים, החבר הכי טוב שלו טוב, לפחות היה חשב בעצב, הוא הזדקף במיטה, ערפל שחור יצא מגופו ובלע את כל החדר, מקס לא ראה דבר, הוא ראה רק שחור, טמרה פתחה את הדלתת ופלטה צרחה

"מקס! מה קרה לך?!" צעקה

מקס ראה נורמלי אבל כתמים ריצדו מול עיניו, טמרה קראה לקאל, אביו הגיע והדבר האחרון שמקס שמע היה את טמרה צורחת על קאל שיקח את מקס למרפאה.

מקס התעורר וראה שלושה זוגות עיניים צופים בו, קאל, טמרה ותום

"מה קרה לי?" קולות נשמע כמו צרצר צרוד שלו צירצר שנה שלמה

"אתה… ישבת במיטה שלך ובהית בקיר, הגוף שלך היה מלא זיעה, העיניים שלך היו שחורות והיית נורא מלחיץ" סיפרה טמרה

"אמא קראה לי ולקחתי אותך למרפאה" סיפר קאל

"ואז ההורים שלך קראו לי וסיפרו לי הכל, הגעתי הכי מהר שיכולתי" סיפרה גם תום

"ואיפה טום?"

"טום עסוק, כמו תמיד" אמרה תום ביובש

"כמה זמן אני ישן?"

"שבוע" אמרה טמרה

"אני בסדר?"

"אתה מרגיש בסדר?" שאל קאל

"לא, אני אהיה בסדר?"

"כן" ניחמה אותו תום עם דמעות בעיניים "חסר לך שלא"

"תודה" חייך מקס אך זה היה נראה כאילו הוא צריך להקיא, אולי הוא באמת היה צריך?

"קח" טמרה דחפה לפיו כף מלאה תרופה,

מקס העווה את פניו בגועל

"אני יודעת שזה גועל נפש אבל תבלע את זה, זה יחזק אותך" אמרה טמרה

מקס בלע את התרופה בקושי רב

"ילד טוב" אמרה טמרה וליטפה את ראשו של בנה

"עכשיו תקום ואבא יקח אותך, אחריי" אמרה הרופאה שמקס כלל לא הבחין בה

קאל הרים את בנו והם הלכו אחרי הרופאה, הם הגיעו לבריכה קטנה מלאה נוזל ורוד מלא בועות, קאל הכניס את מקס

"תצלול עד שתרגיש משהו סוגר על המרפק הימני שלך" הורתה הרופאה

"לכמה שניות, נכון?" שאל מקס

"לא, להמון זמן, אבל אל תדאג, זה נוזל מיוחד, אתה יכול לצלול בתוכו לשעה שלמה! אפילו ליותר! אתה לא תרגיש חוסר בחמצן וזה ירפא אותך, זה כמעט לא יכאב" אמרה האחות

"תודה" אמר מקס "רגע, כמעט?!"

"פשוט תיכנס" אמרה הרופאה,

מקס צלל, הוא הרגיש צריבה בכל גופו ורצה לעלות על פניו המי- כלומר, הנוזל הורוד, אבל הוא התאפק עד שהצריבה עברה והוא הרגיש חופשי, עיניו נעצמו והוא הרגיש שהוא עף, הוא עף ונכנס בתוך עננים ופגש ציפורים וידידים אחרים, הוא ניהל שיחה עם פיה קטנה עד- עד שהרגיש צריבה במרפק הימני, הוא פקח עיניים ועלה לאוויר

"כל הכבוד!" מחאה הרופאה כף "עכשיו חזרה למרפאה"

הפלא הוא שברגע שמקס יצא הוא היה יבש כאילו לא נכנס לפני רגע לבריכה קטנה, אביו השכיב אותו במיטה והוא נרדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא