באור שונה

הצד של רון

״מה?״ הארי שאל ופתח את עיניו בהלם. ״אני מאוהב בהרמיוני.״ חזרתי על עצמי. ״באמת?״ הוא שאל. ״ברור שכן..״ שיחקתי באצבעותיי במבוכה. ״זה מקסים.״ הוא חייך. ״אתה חושב?״ ״ברור!! אתם מושלמים אחד לשניה, ואם אתה חושב שלא גיליתי את זה קודם, אתה טועה.. וזה נראה כאילו מחבבת אותך ממש.״ התרגשתי משתי המילים האלה ״מחבבת״ ״אותך״ ״ממש״. הרמיוני מחבבת אותי ממש. ״תודה הארי.״ הוא חיבק אותי, והלך לישון. אני נסיתי לישון.. לא יכולתי לעצום עין. הייתי חייב לראות אותה. בשביל הנפש שלי כבר.. קמתי מהמיטה, והתקדמתי לכיוון מגורי הבנות. הלכתי על הרצפה כאילו היא הייתה לבה רותחת. נזהרתי בכל צעד צעד, עד שהגעתי, מהחלון ראיתי את הרמיוני. היא לא ישנה גם!! אולי אני יכול לדבר איתה!.. הסתכלתי על השעון שלי, 02:28 בלילה. אין מצב בעולם, אם סנייפ או מקגונגל יתפסו אותי לא יהיו לי רגליים ללכת לשיעורים שלהם יותר!! לפתע, הרמיוני הסתכלה עליי, תפסתי את מבטה. היא התרוממה מהמיטה, התפללתי שהיא תבוא אליי. והיא באמת באה! היא פתחה לי את הדלת, וראתה אותי. נהייתי לחוץ פתאום, היא נראתה משותקת ועייפה. ״ג-גם את לא מצליחה לישון?״ שאלתי בחשש. ״כן.. מה, גם אתה?״ היא שאלה וניסתה לא להסתכל עליי, בכל זאת נסיתי לתפוס את מבטה. ״בואי נדבר.״ אמרתי, והיא הלכה מבלי לשאול אותי שאלות. ישבנו בחדר המועדון. ״איך הגענו למצב שקבענו שיחה ואין לשנינו מה להגיד שוב?״ היא שאלה וצחקה.. היא צחקה את הצחוק המושלם שלה. צחקקתי. ״לא יודע..״ הסתכלנו זה על זו. ״אתה יודע שאתה חבר ממש טוב?״ היא אמרה לפתע, הרגשה מלטפת עברה בכל גופי. ״גם את.. למרות שאת מעצבנת לפעמים..״ אמרתי בצחוק והסתכלתי למטה. היא צחקקה שוב, הרגשתי כאילו משהו תקוע לי בגרון ומנסה לצאת. ״גם אתה..״ היא אמרה בחיוך וגם הסתכלה למטה. שנינו הסמקנו. ״אתה יודעת שאת.. יפה?״ אמרתי לה בכנות ולא הצלחתי להבין מאיפה האומץ הזה הגיע. היא חייכה. ״תודה רבה לך, רון.״ עיניה נצצו כשהסתכלה עליי. ״אבל אני?..״ היא לפתע אמרה ונראתה נבוכה מעט. ״אני עם השיניים העקומות האלה, והשיער המקורזל הזה?..״ היא שאלה אותי ונראתה מעט עצובה. ״אני חושב שאת יפיפייה.״ אמרתי והסתכלתי עמוק בעיניה. ״היא הביטה בי בהערצה, כאילו הייתי אל יווני או משהו. שוב הרגשתי פרפרים בבטן. 

הצד של הרמיוני

 הוא חושב שאני יפה. יותר מזה!! הוא חושב שאני יפיפייה. אף אחד בחיים לא אמר לי שאני יפה. הוא היחיד שעשה את זה. הרגשתי כאילו אני יכולה לעשות כל דבר עכשיו, ובכזאת קלות. ״הרמיוני..״ הוא התרחק ממני לרגע. ״כן, רון?״ שאלתי ושמתי על פניי את ההבעה הרצינית שלי. ״אני.. א-אני..״ הוא נראה לחוץ, כאילו הוא מנסה לומר לי משהו. רגע!! מה אם הוא.. מגלה לי משהו אחר?! התרגשתי מאוד. ״אני אוהב אותך.״ הוא הודה והסתכל עליי. רון אוהב אותי!!!!! אותי!!! זה הדדי.. הוא אוהב אותי בחזרה.. יכולתי למות בשקט. לא יכולתי להוציא מילה, חשבתי שלרגע שחכתי איך מדברים. פשוט הבטתי בו בעיניים בוהקות. בוהקות כל כך שלא יכולתי לראות יותר כלום ברור יותר. ״הרמיוני, רון! מה אתם עושים פה, חמודים? השעה שתיים בלילה!״ שמענו את פרופסור לופין. ״אה.. מצטער, פרופסור לופין.. אני אלך.. ו..״ הוא אמר והתרומם. אבל לא רציתי שהוא ילך!! רציתי שהוא יחבק אותי חזק ולעולם לא יעזוב. ״ו..דברי איתי אם את מרגישה ככה גם..״ הוא פנה אליי. והלך. ״לילה טוב, פרופסור.״ הוא אמר ללופין וברח משם. פרופסור לופין הביט בי. ״קרה בניכם משהו?״ הוא שאל ונראה מבולבל מעט. ״כן.. אה.. אני לא יודעת!״ אמרתי ורדפתי אחרי רון. ״רון!!״ ראיתי אותו רץ מולי. תפסתי בחולצה שלו ונישקתי אותו על הלחי. הוא היה בהלם, אני הייתי גאה בעצמי. ״מה..״ הוא הסתכל עליי. ״גם-גם את אוהבת אותי?״ הוא שאל במבט של תקווה. ״ברור.״ אמרתי. הוא נישק אותי על הלחי!! וכל אחד הלך לדרכו. מה לעזאזל קרה פה עכשיו?!

הפרק הקודם		הפרק הבא