איך זה קרה?

הפרק שלך סורי שלא שלחתי את הפרק!! אל תשכחו להגיב!! :)

פרק -7-

"תתרחק!"
הוא עשה עוד כמה צעדים לעבר המיטה ואמר, "לורה, אם זה בנוגע לאתמול, אני-"
"זה לא קשור," היא אמרה בשקט, לא מסתכלת עליו.
"אז מה זה?" הוא שאל והתיישב על המיטה, מתבונן בה.
היא הרימה את עיניה והוא ראה כמה דמעות בעיניה שהתגלגלו על לחייה. "מייקל, אני... אתמול... אתמול מה שקרה לא יכול לקרות שוב."
הוא הסתכל עליה מופתע, אבל חיכה שתמשיך.
"אנחנו חברים כבר קרוב לחמש שנים ואני פשוט מפחדת שאם נהיה יותר מרק חברים, אנחנו נפתח במערכת יחסים שאני בטוחה שתהיה סוערת, אבל אם זה יגמר אני אאבד אותך. לא רק בתור חבר אלא גם בתור ידיד ואני פשוט לא רוצה שזה יקרה."
הוא התקרב אליה וחפן את פניה בשתי ידיו. פניהם היו קרובות במרחק של נשיקה. "זה בחיים לא יקרה," לחש.
"אתה לא יודע את זה."
הוא הסתכל עליה, אבל היא לא הייתה מוכנה להסתכל עליו. היא הסיטה את עיניה, ונחלצה בעדינות מאחיזתו. היא פחדה שאם תסתכל עליו, אפילו רק לשנייה, כל החומות שבנתה יתמוטטו.
"אז מה את רוצה שנעשה?"
היא התרחקה ממנו ואמרה, "אני יודעת שזה קשה, אני יודעת שאולי תשנא אותי עכשיו, אבל אני חייבת. אני מבקשת ממך שתקבור את הרגשות האלה."
הוא הסתכל עלייה בהלם ונעמד. "זה מה שאת רוצה, ברצינות?" שאל בקול קר.
היא הרימה את פניה ואמרה, "כן."
הוא רק הנהן, פניו חסרות הבעה, ויצא מהחדר.
ברגע שהדלת נסגרה אחריו, לורה פרצה בבכי ונשכבה במיטה, פורקת את כל מה שהרגישה. היא בכתה עד שמקור דמעותיה יבש ונרדמה כשהכרית שלה עדיין רטובה.

"לורה. לורה, קומי," היא שמעה את קולה של אלכס. היא פקחה את עיניה וראתה אותה עומדת מעליה. "קומי, כבר בוקר."
לורה התיישבה על מיטתה ושפשפה את ענייה בעייפות. "אני לא רוצה," היא מלמלה בדיכאון.
אלכס התיישבה לידה ושאלה, "קרה משהוא אתמול? זה מייקל?"
לורה הסתכלה עליה ואמרה, "אני חושבת שאיבדתי את מייקל לא רק בתור חבר אלא גם בתור ידיד."
אלכס חיבקה אותה, מלטפת את שיערה הסמיך. "בואי, נרד למטה, יש ארוחת בוקר ואני יודעת שארוחות בוקר תמיד גורמות לך לאושר. איך שאת רואה את הביצים המחייכות והבשר הכול כך מפתה, את פשוט רוצה לנגוס בו." היא הסתכלה על לורה שהתחילה לחייך. "ככה אני אוהבת אותך. בואי, נרד."
לורה נעמדה והסתכלה על אלכס בחיוך. "תודה, אלכס."
אלכס הנהנה ולורה נכנסה לתוך חדר השירותים כדי להתארגן. כעבור עשר דקות היא הייתה מוכנה והן ירדו למטה לחדר האוכל. כבר מרחוק הם ראו את מייקל וג'יימס מדברים אחד עם השני. לורה נשמה עמוק וצעדה לקראתם.
"היא מה?????" שאל ג'יימס בהלם, נוגס ברעבתנות בלחם.
"היא החליטה שהיא רוצה בי רק בתור ידיד," אמר מייקל בשקט ולקח עוד ביס מהביצה שלו.
"ולא עשית כלום לגבי זה? אני יודע, היית מנשק אותה או משהו, גורם לזה לעבוד לטובתך?"
"לא יכולתי, היית צריך לראות אותה. אני נשבע לך שאם הייתי מעז לעשות צעד היא הייתה בורחת שוב ואני לא רוצה בזה, אני יודע שהיא מרגישה משהו לגביי. אני פשוט אתן לה להבין את זה לבד."
ג'יימס הסתכל עליו, מחזיק את פרוסת הלחם החצי גמורה בידו ואמר, "אתה תמשיך לקוות ככה ואתה גם לא תשיג אותה וגם היא תשיג לעצמה מישהו ואתה תישאר בודד, מה אתה דפוק?" הוא שאל בתדהמה, "אתה יודע מה אתה צריך לעשות? היא צריכה להגיע עכשיו, פשוט קח אותה בזרועותיה ותן לה כזאת נשיקה--- אם היא תתנגד, זה אומר שהיא בחיים לא אהבה אותך יותר מידיד. אם היא תיצמד אלייך בחזרה, יש תקווה." 
מייקל הסתכל עליו בהלם. "אתה נורמאלי? אני בחיים לא אעשה את זה! ועוד לפני כולם? היא לא רק תתנגד, היא גם תעיף לי סטירה."
"אתה נמושה."
"אני לא נמושה, אני פשוט הגיוני."
ג'יימס הסתכל עליו ואמר, "נמושה!"
"אתה יודע מה, בסדר, אני נמושה. אבל אם זה מה שיגרום לה בסוף לבוא אליי, אז אני מוכן להסתכן ולא לעשות את המעשה המטומטם הזה."
ג'יימס משך בכתפיו והמשיך לאכול.
"בוקר טוב," שמע מייקל את קולה של אלכס. הוא הסתובב וראה את לורה עומדת ליד אלכס, מחזיקה ספר בידה.
"בוקר," אמר השיב לה חיוך.
אלכס התיישבה ליד ג'יימס ולורה התיישבה בין אלכס לג'ימס.
"אלכס," אמר ג'יימס בחיוך וניסה לתת נשיקה לאלכס אבל קיבל סטירה קלה בפרצופו.
"שלא תעז." אמרה בכעס מעושה.
מייקל ולורה הסתכלו אחד על השני וחייכו.
"מה שלומך?" שאל מייקל.
"בסדר, אני לחוצה מהבגרויות וגם אתמול לא הייתי ואלכס אמרה לי שפספסתי. מקגונגל הסבירה את החומר של שינוי צורה ממש מעולה."

הוא הסתכל עליה בשעה שהושיטה ידה לקחת מהקערה בייקון וביצה.
"אם את רוצה... אני יכול לעזור לך."
היא הסתכלה עליו וחייכה. "לא, זה בסדר, אלכס אמרה שהיא תסביר לי היום."
הוא הנהן בראשו, סיים לאכול ונעמד לורה הסתכלה עליו. הוא התעלם ממבטה. "ג'יימס, אני הולך. אתה בא?"
ג'יימס הסתכל עליו, הנהן בראשו ונעמד אף הוא. "טוב, בוא, השיעור זה  השיעור שינוי צורה אולי אני אצליח לגמור את החיבור של אוגוסטוס."
"מה שתגיד. שנזוז?"
ג'יימס הנהן והם יצאו מהאולם הגדול.
לורה המשיכה לאכול. לאחר מכן היא פתחה את ספר תולדות הקסם והמשיכה ללמוד. לקראת סוף השיעור בשינוי צורה נמסרה להם הודעה על זמני הבחינות, ועוד פרטים על סדריהן.
"כמו שאתם יכולים לראות," אמרה פרופסור מקגונגל לתלמידים שהעתיקו מהלוח את רשימת התאריכים והזמנים, "זמני בחינות הבגרות יתקיימו במשך שבועיים רצופים. בשעות הבוקר תיגשו לבחינות בכתב, ואחר-הצהריים יערכו הבחינות המעשיות. הבחינה המעשית באסטרונומיה, כמובן, תתקיים בשעות הלילה."
מקגונגל נתנה מבט חד בכל התלמידים והתחילה להזהיר אותם בנוגע להעתקות. "המנהל, ביקש מראשי הבתים למסור לתלמידים עונש חמור על רמאויות במבחן."
לורה הסתכלה על אלכס בלחץ והיא לחצה את ידה בעידוד.
"אנחנו מקווים שכולם יצליחו בבגרויות, כי הרי זה מה שיקבע מה תהיו בעתיד."
הצלצול נשמע והתלמידים קמו ממקומותיהם.
הצלצול נשמע והתלמידים קמו ממקומותיהם.
"לעזאזל, אני מתה מפחד מהבגרויות האלו," שמע מייקל את לורה אומרת שנייה לפני שהיא ואלכס עזבו את הכיתה.

המבחן הראשון שלהם, בתיאוריה של לחשים, נקבע ליום שני הקרוב.
בערב יום ראשון מייקל  וג'יימס שכבו על המיטות בחדריהם, קוראים סיכומי שיעורים מהשנתיים האחרונות. אלכס נענתה ללורה וישבה לחזור איתה על החומר, אבל היא הייתה כל כך לחוצה שכל דקה לקחה את הספר בשביל לראות אם דייקה בתשובה. אלכס התאמצה לשמור על קור רוח.
באותו ערב הייתה האווירה רצינית בארוחת הערב. מייק, ג'יימס, לורה, ואלכס לא הרבו לדבר אך אכלו בתאבון לאחר שעסקו כל היום בחזרה לשולחן.
"הי, וויזלי, אולי תפסיקי ללמוד שנייה," אמר ג'יימס לפתע שראה את רוז מוציאה כל כמה דקות איזה ספר מתיקה כדי לבדוק איזה עובדה או מספר.
רוז הסתכל עליו במבט נוקב וג'יימס חזר לאכול במהירות. לפתע הרימה את מבטה ואמרה בקול חלוש, "אלו הבוחנים?"
כל החבורה הסתובבה וראתה את מקגונגל עומדת עם קבוצה קטנה של קוסמים ומכשפות קשישים למראה.
"אני עולה לישון, אני לא אשיג שום דבר אם אני אלמד ואתעלף פתאום," אמרה לורה ונעמדה.
מייקל הסכל עלייה כשצעדה החוצה.
"לך אחריה," לחש ג'יימס.

הפרק הקודם		הפרק הבא