אהבת השמש והצללים

וויל וניקו קפצו והתנתקו בבת אחת, סומק התפשט על פניהם.

"אוי אני מתנצל, לא רציתי להפריע", כירון נכנס אל החדר, או יותר נכון התגלגל.

ניקו התיישב על מיטתו, סמוק כולו.

"ניקו , הייתי שמח להחליף איתך מילה" אמר כירון.

ניקו הנהן, וויל הסמיק מלמל התנצלות ויצא מהביתן, שנייה לפני שעבר את הדלת הוא הסתובב לניקו וקרץ לו.

ניקו חייך, כירון כחכח וניקו הביט בו במבט שואל.

"אני מתנצל שהפרעתי לכם , אבל אשמח לשוחח איתך לגבי משהו" כירון הצביע לכיוון היציאה.

ניקו נעל את נעליו, לבש את מעיל הטייסים שלו ולקח את חרבו לפני שיצא אחרי כירון.

"במה העניין" שאל ישירות.

כירון נאנח, "בקשר לליאו ואלדס" אמר כירון, ניקו הנהן.

"כבר אמרתי לאנבת', אני לא יודע מה אייתו, נכון הרגשתי מוזר כשהוא מת, אבל אני לא יודע כלום"

כירון הביט בו בפליאה, "מה זאת אומרת מוזר?" שאל .

"זאת אומרת שהרגשתי שהוא מת, אבל נשמתו לא עברה את שערי השאול, אז אני לא יודע מה איתו" ניקו גרד את עורפו, הוא תמיד עשה את זה כשהרגיש לא בנוח.

"אני מבין" כירון החל לחשוב, "תודה רבה ניקו" ניקו החל להתרחק, "אה, ואל תשכך אסור לשני חצויים להישאר בביתן לבד ללא השגחה" אמר מאחוריו, מה שגרם לניקו להסמיק שוב.

וויל חזר לביתן שלו, הוא החל לסדר את ארון התרופות.

מחשבותיו נדדו לניקו, הוא חייך כשהוא נזכר בשיחה שהייתה לו עם אחותו.

קיילה נכנסה אל הביתן והניחה את הקשת שלה ליד הדלת, היא הביטה בוויל שסידר את התרופות בעודו מזמזם לעצמו.

"אז איך היה עם ניקו?" שאלה בצחוק, וויל הסתובב בבת אחת.

קיילה הייתה היחידה שידעה עליו, היא עודדה אותו לפנות לניקו מההתחלה.

"היה נחמד" וויל הסמיק.

"מה עם אמא שלך, סיפרת לה כבר?" שאלה קיילה בקול דואג.

הדבר היחיד שוויל פחד ממנו היה שאמא שלו לא תקבל אותו כמו שהוא.

"אני עדיין לא דיברתי איתה" הוא השפיל את מבטו.

"אני בטוחה שזה יהיה בסדר" קיילה הניחה יד מנחמת על כתפו.

"נו, זוז, לך תתקשר אליה" וויל היסס, אך לבסוף יצא מן הביתן.

הוא פנה למקום שקט שממנו יכל לערוך שיחת איריס נט.

אימו ענתה, "וויל שלי, מה נשמע?" חייכה אליו.

"אני בסדר, אמא רציתי לדבר איתך על משהו..." וויל הסמיק מעט.

אימו הביטה בו בחום.

"אמא, אני ביסקסואל" פלט לבסוף את המילים.

"יש... יש לי חבר כרגע" אימו הביטה בו בהלם הולך וגובר.

"אתה, מה?" שאלה. וויל הסיט את מבטו.

"אני לא מאמינה וויל, לא עליך, איך אתה יכול  לעשות את זה, אתה לא... אתה לא הבן שלי עד שתחשוב בהגיון" אימו העבירה את ידה ברסס, מנתקת את השיחה.

וויל קרס על רגליו, הוא התיישב על האדמה מאחורי הביתנים, הוא הרכין את ראשו ודמעות פרצו מעיניו.

שעה לאחר מכן ניקו נכנס אל ביתן אפולו, הוא חיפש בעיניו את וויל וכשלא מצא אותו הוא פנה לקיילה.

"הי קיילה ראית את וויל במקרה?" שאל, מקפיץ אותה מעט.

"וויל?, חשבתי שהוא איתך" אמרה קיילה.

"אגב ברכותי, כבר שבוע שהוא חופר עליך, הבחור מאוהב בך קשות" ניקו הסמיק.

"אם הוא לא איתי, יש לך מושג איפה הוא יכו להיות?" שאל ניקו.

קיילה משכה בכתפיה, "בוא, אני אעזור לך לחפש אותו" אמרה.

הם החלו להסתובב בכל המחנה.

לאחר שעה של חיפושים הם עדיין לא מצאו אותו, הם חיפשו בכל מקום.

ניקו החל לדאוג, "קיילה מתי הפעם האחרונה שראית אותו?" שאל אותה בלחץ.

"לפני שעתיים, הוא הלך..." קילה נעצרה באחת.

"אוי לא" פלטה, "מה, מה קרה, לאן הוא הלך" אמר ניקו.

"הוא הלך להתקשר לאמא שלו" לחשה קילה.

לאחר כחצי שעה כל המחנה עדיין חיפש אחרי וויל, אך לא היה לו סימן.

ניקו כבר ממש דאג, "רק שלא קרה לו משהו, בבקשה בשם האלים, רק שלא קרה לו משהו" ניקו לא יכל לשאת את המחשבה שיאבד את וויל.

לפתע קיילה ניגשה אליו, "ניקו נראה לי שאני יודעת איפה הוא" אמרה.

_________________________________________

אין לי בעיה, תרצחו אותי.

אני הולך להתחבא עד שאני מוציא את הפרק הבא.

בנתיים, תגובות.

רספקט יש לי מבחן מחר.

ברצינות תגובות!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא