כשאהבה ותיעוב נפגשו לראשונה

הפרק שלך תהנו!! ושוב, אנשים זה שהגבתם לא אומר שאתם פטורים מלהגיב... (חיחיחי, אני כזאת שחצנית...) סתם, תהנו!!

פרק -7-

"סליחה," אמרה סופי במהירות והרימה את ראשה. בחור צעיר בערך בגילה, אולי קצת יותר מבוגר ממנה, עמד מולה מחייך חיוך נבוך. הוא היה יפיפה. סופי לא חשבה שראתה תווי פנים יותר מושלמות משלו. והעניים שלו-- סגולות, מהפנטות. והשפתיים שלו כאלו אדומות ורכות. לקח לה שנייה לזכור שהיא צריכה לנשום לפני שתתעלף.

"את בסדר?" שאל הבחור ומבטא נורבגי קל נשמע בקולו.

היא הנהנה בראשה במרץ. הבחור הצעיר צחק.

"אני ארתור, דרך אגב." אמר בחיוך קל.

"סופי," אמר בקול חלוש.

"נעים להכיר אותך, סופי. את אולי יודעת איפה-"

אבל הוא לא סיים את השיחה כי בדיוק באותו רגע  הם שמעו את קולו של דניאל, "הי, סופיה."

"לא נכון," מלמלה סופי בשקט. וכעבור רגע דניאל עמד לידה מחייך.

"בוקר טוב," אמרה וחייכה חיוך עצבני.

דניאל, שעד כה לא שם לב לארתור, אמר, "שמעת, סופיה? בחור חדש הגיע לכאן."

סופי כחכחה בגרונה ורמזה לו על ארתור. דניאל הסתכל על ארתור וחייך חיוך רחב. "אז אתה הבשר החדש."

ארתור חייך חיוך עדין וסופי נמסה.

"אתה הולך לאכול ארוחת בוקר?" שאל דניאל.

ארתור הנהן בראשו.

"טוב, בוא אני אלווה אותך, גם ככה אני הולך לאכול," אמר.

ארתור הסתכל על סופי בחיוך קטן, נשק לידה ואמר, "היה נחמד לדבר איתך, עלמתי."

סופי הסמיקה ואמרה במבוכה, "גם לי היה נחמד."

ארתור התחיל לצעוד לתוך האולם הגדול ביחד עם דניאל. רגע לפני שנבלעו בתוך האולם ראתה את דניאל עושה בידו תנועת הקאה. היא צחקה וצעדה, מרחפת, לעבר חדרה כדי לקחת כמה ספרים לקראת השיעור.

במהלך היום סופי הייתה רחפנית לגמרי. היא חשבה על ארתור, על פניו הנאות, על עיניו המהפנטות ועל שפתיו... שפתיים רכות כל כך. והמחשבה על לנשק אותם גרמה לסופי לרטוט בכל גופה.

"סופי? את בסדר?" היא שמעה את קולה של ג'ניפר לוחשת באמצע שעור תורת הצמחים.

"הא?" המהמה סופי והסתכלה עלייה במבט חולמני.

"את בסדר?" שאלה בשקט.

סופי הנהנה בראשה.

ג'ניפר הסתכלה עליה, בוחנת את פנייה ואז חייכה ואמרה בקול רם, "את מאוהבת!!!"

כל הכיתה השתתקה ופנתה להביט בג'ניפר וסופי שהתחילו להסמיק עד שורשי שערותיהן.

פרופסור נוויל עצר משיעורו ופנה להסתכל על ג'ניפר הסמוקה, "יש משהו שתרצי לדון בו, גברת בלאק?"

היא הנהנה בראשה לאות לאו והתכווצה במושבה.

"יופי. עכשיו אם לא איכפת לך אני ארצה להמשיך בשיעור." ובמילים אלו חזר לדבר.

סופי ראתה את דניאל מסתכל עלייה במבט מהורהר, אבל היא לא התייחסה למבטו.

השיעור עבר באיטיות מרגיזה אבל לבסוף סופי שמעה את פרופסור נוויל אומר, "אל תשכחו להגיש לי סיכום על השיעור ובספר עמודים חמש מאות וחמש, שאלות אחד עד חמש, יום טוב."

סופי אספה את חפציה ויצאה במהירות מהכיתה.

"סופי, חכי," שמעה את קולה של ג'ניפר. היא האטה את הקצב אך לא עצרה. "סופי, אני מצטערת." היא שמעה אותה צועקת.

היא נעצרה וכעבור כמה שניות ג'ניפר השיגה אותה ונעמדה מולה.

"אני מצטערת שאמרתי את זה ככה בקול, לא הייתי צריכה לעשות את זה."

סופי הסתכלה עליה במשך כמה שניות בוחנת את תווי פניה החמודות, הבהירות שעכשיו הסתכלו עלייה בתחנונים. היה לה שיער שחור חלק, ארוך. זוג עניים כחולות ושפתיים דקות וורדרדות.

"אני סולחת," אמרה וחייכה חיוך קטן.

ג'ניפר חייכה וחיבקה אותה באושר ואז אמרה, "אז מי זה? אל תגידי לי, אני יודעת כבר לבד," אמרה ג'ניפר והתחילה לצעוד עבר כיתת כשפומטיקה.

סופי הסתכלה עליו מעט נבוכה ואז אמרה, "את יודעת?"

"ברור, ראיתי את המבטים שלכם אחד לשני. תמיד אמרתי שאתם מתאימים אחד לשני ו-"

"ג'יי, על מי את מדברת?" שאלה סופי בבלבול.

ג'ניפר נעצרה והסתכלה בהפתעה ואמרה, "על דניאל! על מי חשבת שדיברתי?"

"על ארתור."

"מי זה ארתור?" שאלה ג'ניפר והסתכלה עליה, מבולבלת לחלוטין.

"הבחור הצעיר שה... מה, לא שמעת?" שאלה סופי.

"שמעתי מה?"

"הגיע לבית ספר בחור חדש, מה זה חמוד. קוראים לו ארתור והוא-"

"מאחורייך?" שאלה ביובש.

היא הסתובבה במהירות, ארתור עמד  שם, מחייך את החיוך המלאכי שלו.

"איך היה השיעורים שלך עד כה?" שאל.

היא הרגישה איך היא נמסה יותר מהר מחמאה. "בסדר," אמרה וחייכה לעברו. "אתה מתרגש לקראת הערב?"

"לחוץ."

הוא ראה את ג'ניפר מסתכלת עליו בחשדנות ואז חייך חיוך רחב.

"אני ארתור."

"כך שמעתי," אמרה עדיין לא גורעת את מבטה ממנו.

"טוב, תסלחו לי אני צריך לרוץ," אמר וכמו באותו בבוקר נשק לידה של סופי. "תענוג לפגוש אותך, גברתי." ואז הסתובב ורץ לעבר אחד הכיתות.

"נכון שהוא מדהים?" אמרה סופי בחולמנות. "הוא כזה גבר מדהים."

"אני מקווה שאת מדברת עליי," שמעה סופי את קולו של דניאל מאחוריה

היא קפצה בבהלה והסמיקה עמוקות. "לא, אני-"

"צריכה ללכת," השלימה ג'ניפר. "בואי."

והן רצו לעבר מועדון גריפנדור.

דניאל הסתכל על סופי שנגררה אחרי ג'ניפר. הוא נאנח וצעד לעבר המדשאות של בית הספר.

סעודת הערב, הרגע שכולם ציפו לו כל כך במהלך היום, הגיעה לבסוף. סופי ישבה וכמעט לא נגעה באוכל. היא חיפשה בעיניה אחר ארתור אך משום מה הוא לא היה בשום מקום, אפילו לא בשולחן המורים.

"את מי את מחפשת?" שמעה סופי את דניאל שואל.

היא הסתכלה עליו וראתה אותו בוחן אותה. "סתם, אני מחפשת את ארתור."

הוא הנהן בראשו ואמר, "תאכלי, אחר כך את תהיי רעבה."

היא חייכה והתחילה לאכול, אבל היא לא הספיקה להכניס ביס לפיה כי באותו רגע מקגונגל נעמדה ואמרה, "תלמידים ותלמידות יקרות."

כל המבטים הופנו אל מקגונגל שישבה על כסא המנהל.

"אני שמחה להודיע לכם על בואו של תלמיד מכובד שהגיע היום מנורבגיה. אני מקווה שכולם תקבלו אותו בסבר פנים יפות, אנא קבלו את ארתור ג'יימס שיינסן."

ארתור נכנס לתוך האולם והתלמידים החלו להתלחש.

"בגלל זה הוא היה מוכר לי," שמעה סופי את ג'ניפר אומרת.

היא הסתכלה על ג'ניפר בבלבול ושאלה, "על מה את מדברת?"

"לא ידעת?" שאלה ג'ניפר, ונשמעה מופתעת. "משפחת שיינסן היא אחת מן המשפחות המוכרות בעולם הקוסמים."

הפרק הקודם		הפרק הבא