הגילגול הבא

סליחה שלא פירסמתי פרק מלא זמן, היו לי כמה ימים מאוד עמוסים!!
----------------------------------------------------------------

בבוקר, הרגשתי כאב חד חותך את גבי, מפלח אותו כמו סכין.
"אמא, כאב גב אדיר זו תופעת לוואי של השיקוי?" צעקתי, כששמעתי את רעש המים הקולחים מהברז.
"כן, פרד חמוד" אמרה אמא, סגרה את המים, ועלתה אלי.
"אתה מרגיש טוב?" שאלה, ופרעה את שערי.
"בחילה קלה, אבל בסדר, עכשיו" עניתי, וחיבקתי אותה. "אני אוהב אותך".
"תרצה להתאמן על קווידיץ' עם ג'ורג', ג'יני, הארי ורון?" שאלה אמא.
"ארצה מאוד, אמרתי, תוך ירידה למטה. יצאתי החוצה, וראיתי שם את הנומים, כמו תמיד. כמה טוב לחזור הביתה. חשבתי, אך מיד נזכרתי באמה ועיקמתי את פרצופי. עכשיו היא נראתה לי סתם ילדה קטנה.
לפתע, כאב הגב הגיח עוד הפעם, בגלים מחודשים של כאב.
"אני חושב שזה לא קשור לשינוי" חשבתי בקול, אך לא רציתי להדאיג את אמא. יש לה מספיק על הראש.  שמעתי את קול פתיחת הדלת, וג'יני, ג'ורג' רון והארי יצאו החוצה, עם מאטאטאים. ג'ורג' החזיק מטאטא נוסף בידיו.
"קח, אח תאום" אמר, וחיבק אותי. הלכנו לשחק, במקום הרגיל שלנו. גיליתי שגם לאחר  שלא שיחקתי קוווידיץ' זמן ממושך, השרירים שלי עדיין פעלו אוטומאטית: הדפתי כדורים כמו פעם.

לאחר המשחק, עשינו כולנו פיקניק מתחת לעץ תאנה קטן. מזמן לא נהנתי כל כך.
"אז, פרד, איך להיות חתול?" שאל הארי, וגיחך. צחקתי איתו.
"קצת... מתנקה... איכס" אמרתי, והאחרים, שהבינו כנראה, את הבדיחה שבדבריי, הצטרפו לצחוק.

כאשר סיימנו את הפיקניק חזרנו הביתה, ל'מחילה', ונהנו שם את שארית היום.
מוזר, פרסי עוד לא יצא מחדרו. חשבתי, אך לא העזתי לשאול על העניין.

תגובות...?

הפרק הקודם		הפרק הבא