איך זה קרה לי?

מיהרתי נורא לעשות את הפרק (סיפור ארוך) אז הוא יצא לא משו ... אני אערוך אותו בהמשך...

פרק 7:
יצאתי בליווי אחותי מחדר הנחיצות, ונפרדתי ממנה בחדר המועדון של הפלפאף.
"גסיקה!" שמעתי קול קורא לי.
לשמחתי, גיליתי שזה זאק.
"הי, זאק!" אמרתי, וחייכתי חיוך מאולץ.
נראה לי שזאק שם לב לחיוך המאולץ, כי הוא שאל בדאגה "הכל בסדר, ג'סיקה?".
היה לי יותר מדי לעשות, עם מקגונגל הזאתי.... החלטתי שהזמן להיפרד.

" האמת שלא..." אמרתי " אני לא יודעת איך להגיד לך את זה.... לא ניראה לי שאנחנו מתאימים. אני רוצה שנהייה רק ידידים." ציפיתי שהוא יתנגד, או יהיה עצוב, אבל הוא אמר
"את צודקת" והלך, עם פנים מאובנות וחסורת הבעה.
יופי. זה לא היה קשה מדי. עכשיו יש לי זמן לטפל בעניינים אחרים, כמו מקגונגל.

"ג'סיקה!!!! אנחנו נאחר לשיעור!!!!" שמעתי את בטי , אחת מהבנות שישנה איתי בחדר יחד עם אמיליה וג'ני.
"אני באה" צעקתי, ורצתי איתה לשיעור שיקויים.
כשהיגענו,  פרופסור ברטינגהרט כעס עלינו נורא, וצעק " אתן מאחרות לשיעור, חצופות? נראה לי שיעזור רק עונש כאן- 20 נקודות יורדות להפלפאף! כל אחת!"
הייתי בהלם. אף פעם לא הורידו לי נקודות. אף פעם. ובטח שלא 20 בבת- אחת!!
התיישבנו במהירות, והתחלנו להכין את השיקוי.
השיקוי יצא לנו מושלם.
כשפרופסור ברטינגהרט בדק לנו את השיקוי המושלם שלנו הוא נעץ בנו מבט כועס, ומלמל באכזבה " עשרים נקודות להפלפאף".
כמעט התעלפתי. בטי שאלה "ג'סיקה, את בסדר???? את לבנה לגמרי!!"
בטי לקחה אותי למרפאה.
"היא צריכה לנוח" מדאם פומפרי אמרה.
אנג'לינה (אחותי) מיהרה פנימה. איך היא ידעה שקרה לי משהו???
" זה הפרופסור ברטינגהרט" מלמלתי.
"מה???" אנג'לינה שאלה
" יש לו עיניים צהובות, כמו למקגונגל!" לחשתי בפחדי." כל פעם שמורה מתאכזר אלי, יש לו עיניים צהובות!!!"
" תפסיקי לחשוב על זה!!! את ניהיית לבנה יותר ויותר מרגע לרגע" היא צעקה בפאניקה, ונרדמתי.

חלמתי שאני נמצאת בחדר לבן, על שטיח לבן, ושזה חדר המחשבות, ומותר לחשוב בו רק על דבר אחד. החלתטי לחשוב עלי ועל אליוט.
שוב הצבתי בפני את השאלה, שאין לה תשובה,

איך זה קרה לי?

אני רוצה להפסיק לאהוב את אליוט, אבל אפילו אחרי כל השמועות, אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו...

הפרק הקודם		הפרק הבא