כש"פנגטזיה" הופכת למציאות

פרק 6: מתקרבים

השמש החלה לעלות כשאריק ופאם נכנסו אל החדר האחורי במועדון. "היא נראית שלווה כל כך." אמר אריק בקול שקט. גודריק נאנח. "כי השתמשתי עליה בכפייה." הוא הודה. אריק פער את פיו וסגר אותו. "היא תהרוג אותי." הוא קבע. "היא תרגיש יותר טוב. תן לה יומיים ככה, במצב של שינה כפויה והיא תהיה חדשה." אמר גודריק. "כן. חדשה בשביל להרוג אותי." אמר אריק.

ביומיים הבאים התחלפו אריק וגודריק בתפקידים. גודריק שמר על הסדר במועדון ביחד עם פאם בזמן שאריק בילה עם רוז הישנה במשך כל חלקי היממה. הוא גילה לפתע שקשה לו להיות רחוק ממנה, שהוא לא מרוכז בלעדיה.

היום הרביעי לשהותה של רוז בבון טומפ החל. אריק ישב על קצה המיטה וצפה ברוז הנמה את שנתה הכפויה. גודריק עמד לצדו וחיכה. הוא לא יעורר את רוז משנתה לפני שאריק ירצה זאת.

אריק הרים את מבטו אל גודריק, שרק הנהן קצרות והתיישב קרוב אל רוז כשהוא חופן את פניה בידיו. "התעוררי רוז. הגיע הזמן לקום." אמר גודריק ברכות. עיניה של רוז נפקחו בבת אחת והיא הזדקפה. הדבר האחרון שזכרה היה שגודריק ליווה אותה לישון כשהיא מרוסקת עדיין ממותו של מייקל. מייקל. היא נזכרה לפתע. מייקל מת. דמותו של הנער זהוב השיער וכחול העיניים צפה לנגד עיניה. היא חיכתה לבכי, לדמעות אך הם לא באו. היא לא רצתה לבכות יותר והדמעות יבשו כולן. היא חשה כאילו נוצר חלל עמוק בחזה, חלל שלא תוכל למלא לעולם כנראה. אך זה לא שינה דבר. היא בכל זאת לא רוצה לבכות על מייקל, היא רוצה לזכור אותו כפי שהיה תמיד. מתוק, חייכן, חברה הטוב ביותר, אחיה.

"רוז?" קול מוכר עורר אותה לפתע. אריק. דמה בער בעורקיה כשחשבה עליו. התשוקה היוקדת בלבלה אותה לרגע. למה אני מאבדת שליטה? חשבה לעצמה. כשלפתע נזכרה בדבר נוסף. "לעזעזאל עם הדם הארור שלך!" היא קראה בכעס. אריק הביט בה מבולבל. האם היא יצאה מדעתה מרוב אבל? הוא תהה. "מה עובר עלייך ילדה?" שאל אריק. "מה עובר עליי?! מהרגע שבו מילאת את הגוף שלי בדם שלך אני מתחרפנת! איבדתי שליטה! המוח שלי זועק את השם שלך בכל שניה שאני חיה!" היא הוציאה הכול החוצה ואחר כך צנחה באנחה על המיטה. עכשיו היא יכולה לנשום.

אריק הביט בה בגבה מורמת. "נרגעת?" הוא שאל בלעג קל. "לא. ועדיין לא דיברנו על העובדה שגודריק השתמש עליי בכפייה." אמרה רוז. אריק שעד לאותו הרגע קיווה ששכחה פלט אנחה. "הבטחת לי שאני יכולה לסמוך עליך שלא תשתמש עליי בכפייה." אמרה רוז. "וקיימתי, לא השתמשתי עלייך בכפייה, זה היה גודריק." ענה אריק. "זה אותו דבר. אני לא רציתי שייכפו עליי שום דבר." אמרה רוז. "אני עשיתי את זה על דעת עצמי. אריק לא היה פה. הנחתי שזה יועיל לך." אמר גודריק והביט בעיניה. היא לא יכלה להכחיש שהיא מרגישה יותר טוב. "צדקת. אני מרגישה יותר טוב, אבל אני לא רוצה שישתמשו עליי בכפייה." אמרה רוז. "מבטיח לא להפוך את זה לדרך קבע." אמר גודריק בחיוך. היא צחקה ונשקה על לחיו. "תודה." היא אמרה. הוא חייך וליטף את ראשה.

"אני אשאיר אתכם לבד." אמר גודריק. הוא יצא מהחדר והתיישב במועדון הריק. "אם זה מעניין אותך, ישנתי לידך יומיים." אמר אריק. היא הזדחלה אל בין זרועותיו והתיישבה בחיקו. "טוב לדעת." היא אמרה ועצמה את עיניה לרגע. אריק השעין את סנטרו על ראשה. היא מעולם לא תארה לעצמה שתמצא מקום שתרגיש בו הכי בטוחה בעולם כמו כשהיא חשה בין זרועותיו.

דפיקות עזות על הדלת קטעו את חיבוקם. "לך מפה!" נשמעה צעקה ואריק זינק אל הדלת כששמע את שליפת הניבים של פאם. גודריק כבר היה שם, משתדל לרסן את פאם. "איפה הילדה הזאת?! אני רוצה את המפתחות שלי!" קרא ג'ייסון בזעם. רוז יצאה מהחדר והושיטה לו את המפתחות. "תודה, מצטערת על החלון השבור ומצטערת ששכחתי להחזיר לך את הטנדר באותו ערב. קרו פשוט הרבה דברים." הסבירה רוז. הוא לקח את המפתחות ותחב אותם בכיסו. "אה, וזה על החלון השבור." היא הוסיפה ונתנה לו מספר שטרות של כסף. "עזבי, אני אדאג לחלון לבד." אמר ג'ייסון ויצא משם.

"פאם את צריכה להירגע." אמר אריק. "לא רוצה." היא אמרה והלכה אל המרתף שם נמצאו ארונות שבהם העבירו בדרך כלל את שעות היום. "אני אשתמש בארון שלך." אמר גודריק. אריק הנהן ולקח את רוז חזרה אל החדר.

רוז צנחה על המיטה באנחה. אריק הביט בה במבט נוגה. כמה שהילדה הזאת מטריפה אותו. הוא נשכב לצידה על בטנו והצמיד אותה אליו. פניהם סמוכות עד כדי מילימטרים. היא הישירה מבטה אל עיניו החודרות. נשימתה נעתקה בחזה והוא חש בזה. "תנשמי." הוא לחש. היא נשמה. הוא קרב את פניו אל פניה תוך כדי ששפתיו נוגעות-לא-נוגעות בשלה. רוז נצמדה אליו, שפתיה נצמדות לשלו.

"מעולם לא הרגשתי ככה." הוא לחש לה כשניתקו אחד מהשנייה. "גם אני לא." היא לחשה בתגובה. הוא חיכך את אפו באפה הקטן. היא חייכה. "תגידי, בת כמה את?" הוא שאל והביט בפניה. היא כיווצה את גבותיה בזעף. "שבע עשרה, למה?" היא ענתה. "סתם שאלה." הוא ענה בתמימות. "ואתה? בן כמה אתה?" שאלה רוז. "אלף." הוא ענה. רוז גלגלה את עיניה במורת רוח. "את זה אני יודעת מהסדרה, אני שואלת על הגיל הפיזי שלך, הגיל שבו גודריק שינה אותך." היא הסבירה. "אה, עשרים ושמונה." הוא ענה. "או.קיי." היא מלמלה והוא צחק ונשק לשפתיה הרכות. "מספרים לא אומרים כלום, רוז שלי." הוא לחש ונשק לשפתיה שוב.

הם העבירו את היום בשינה מכורבלים יחד, כאילו שזה לא מה שהם עשו במשך הימים האחרונים.  

הפרק הקודם		הפרק הבא