אנג'ל סאקורה

הפרק הזה הוא לפי מבטו של סם  (מין הלהקה השניה לפני שבוע כשתקפו את כריסטיאן ג'ונס) ועוד כמה חברי להקה שונים.... (לא בהכרך באותו זמן...)

******************************************************

סם: 5 דקות אחרי התקיפה

שלבי ופול הגיעו ללהקה בריצה. פול (הזאב השחור) היה פצוע ברגלו ושלבי (הזאבה הלבנה ובת זוגו של פול כזאבה) יצאה בלי שריטה. שלבי נראתה זועמת במידה מפחידה, כל הלהקה התרחקה ממנה בחשד קל שתתקוף אותם. ופול נראה מפוחד, יותר ממפוחד. ריח של חרדה והפתעה הרחתי ממנו. לא היינו צריכים לשאול אפילו מה קרה הם שלחו לנו תמונות בדרך לכאן, איך הנערה אם השער החום והעניים הירוקות כשל הים קפצה מין המדרכה רצה לכיוונם כדי להציל את הילד, והפכה בין רגע לנערה אם שער כסוף כירח ועניים צהובות כמו השמש ונהמה כמו זאב אבל שלפה ניבים כמו ערפד.  כולנו ידענו מזה אומר, המין השני הגיעה לעיר השקטה שרווד. המין השני היו אנשי זאב שהשתנו מתי שבא להם (כל כך רציתי להיות אחד מהם עכשיו...) ושלפו ניבים כשבני אדם תקפו אותם כבני אדם.  המין השני היה יותר חזק מאיתנו והם חיו יותר שנים מאיתנו. 

בק (מאמן הזאבים החדשים) היה מודאג, הרחתי את זה. המשימה לא הושלמה, הילד לא הצטרף ללהקה. אנחנו חייבים זאבים חדשים, בקרוב כולנו נפסיק להתחלף והלהקה תהיה פשוט להקה של זאבים.

כריס (כריסטיאן ג'ונס): שלושה ימים אחרי התקיפה

התעוררתי על מיטה, בחדר קטן וסגור וחם במיוחד.בין רגע הרגשתי בחילה, חיפשתי שירותים במבטי אך ראיתי רק ארגז מפלסטיק. קפצתי מהמיטה במהירות והקאתי את נשמתי לתוך הארגז. הרגשתי זוועה כאילו אני חולה בשפעת, רעדתי בלי שליטה למרות שלא היה קר. אחרי כמה שניות שמתי לב לתחבושות על ידי ובין רגע נזכרתי בהכל, בזאבים, בילדה ובנסיעה. דמעות עלו לי בעניים "מה קורה לי?" חשבתי "למה אני הופך?". התיישבתי במיטה ממשיך לרעוד, התכסתי בשמיחות. נשמעה דפיקה בדלת, קפאתי "מי זה יכול להיות?" חשבתי. ואחרי כמה שניות נכנסה הילדה, אני מתכוון "להילדה" שהשתנתה למשהוא שנראה כמו ערפד והצילה את חיי. היא החזיקה מגש כסף ועליו היה סנדוויץ ומשקה בצבע אדום, הבטן שלי גירגרה. רק עכשיו שמתי לב לכמה אני רעב. היא התיישבה מולי והביטה בי בחשדנות, החזרתי לה מבט ואז פתאום היא חייכה.

"איך אתה מרגיש?"שאלה.

"בסדר..."מילמלתי ואז שאלתי בקול קצת יותר נורמלי "מי את?". היא שמה את המגש מולי וחייכה.

"אני סקיילר אבל אתה יכול לקרות לי סקי "ענתה "ומה שמך?" שאלה.

"כריסטיאן ג'ונס..."עניתי ואז תקף אותי התקף שיעול מטורף. סקיילר תפסה בבקבוק האדום.

"תשתה את זה, זה יעזור לך"אמרה בקול מודאג. לקחתי את הבקבוק מידה ושתיתי אותו בלגימה אחת ובין רגע הרגשתי יותר טוב. הטעם היה מוזר: מתחתי, חריף ומתוק. הרמתי ליד לסנדוויץ וכשהיא לא התנגדה התחלתי לאכול אותו במהירות

"מה שתיתי?" שאלתי אותה בפה מלא.

"שתיתה עכשיו משהוא שהציל את חייך"ענתה.

היה שקט.

"למה הפכתי?"שאלתי אותה. היא חייכה חיוך עצוב.

"נסביר לך הכל, עכשיו בו איתי כולם מחקים" היא נעמדה ונתנה לי יד. קמתי אחריה במבט חושש ויצאנו מהדלת.

סקי: שבוע ומשהוא אחרי התקיפה

ישבתי על המיטה נזכרת בכל משקרה לכריס כששמעתי את הדפיקה על הדלת. הבעתי לכיוון הדלת ושם עמד כריס בפיגמה בוכה בשקט. קמתי מהמיטה במהירות וחיבקתי אותו חזק.

"אני מתגעגע לאמא ואבא שלי..."בכה לי על החולצה "אני מתגעגע לכל החברים שלי... למה אני? למה לא משהוא אחר?"שאל בבכי הולך וגובר.

"אני לא יודעת..." עניתי בלחש, עיני מלאות דמעות.

*****************************************************

תגובות:)

הפרק הקודם		הפרק הבא