אשפית בזמן

היי, חברים, הפאנפיק "הסקופ לא שלי!" שכתבתי, מספר עלמה שקרה בפרוטרוט עם לילי. אם תרצו לדעת מה קרה שם, זה מפיע שם. גם החלק הזה מופיע שם, רק מהזוית של ג'יימס.האפשר לקרוא רק מזווית אחת, אין הרבה שינוי שם. אבל הקטע עם לילי בחד האחות, (כן, אני יודעת שסיקרנתי), מופיע רק שם.
תהנו!
mayo 

_____________________________________________________________________________________________________________
 

ראי ינפתא. ראי ינפתא. לוסי ידעה איפה הראי. הוא בטוח שם.
אבל משהו מנע ממנה ללכת לשם.
לילי. משהו קרה שם. והיא לא ידעה מה. הזמן פשוט עצר. אבל זה הציל את לילי. היא לא חולה יותר. כי היא קיבלה את הזריקה.
אז למה אני בכל זאת עצובה?
לוסי המבולבלת מיהרה משם בריצה.
 "לוסי!" ג'יימס מיהר אחריה ועקף אותה במהרה, הרי הוא משחק בקבוצת הקווידיץ'. "אפשר לשאול מה זה היה?!"
"אני... לא רוצה לדבר על זה."
"אבל לוסי... אנחנו רוצים להבין, את הצלת את החיים של לילי?" ניסה ג'יימס.
"אני- אני לא יודעת. הכל קפא פתאום. אז אמרתי לאחות, שאיכשהו לא קפאה, להזריק לה לפני שהנס הזה יעלם. אני לא יודעת מה קרה, ג'יימס, באמת."
"לוסי..." מלמל ג'יימס. "אנחנו לא כועסים.."
"באמת?" הופתעה לוסי. "אבל לילי רוצה להרביץ לי עכשיו."
"הצלת את  החיים שלה, לוסי. אנחנו צריכים להודות לך."
"אני... אבל היא שונאת אותי עכשיו." לוסי כבשה את פניה בידיה.
"את מכירה  אתי לילי, לוסי. את יודעת איך היא חושבת דברים ושוכחת אותם, או משנה את דעתה, אחרי זמן קצר." הרגיע אותה ג'יימס. "נו, לוס, אל תקחי ללב."
לוסי חייכה. רק לרגע. אולי הוא צודק. "תודה, ג'יימס. על... מה שאתה  עושה בשבילי עכשיו."
ג'יימס חייך. "אחים, לא?"
"כמעט."
הוא התנהג אליה כמו אח אמיתי. למה, חשבה. למה אתה לא אח שלי? למה אני חייבת לחיות בחשיכה, בלי לדעת כלום על העבר שלי?
"לוסי!" צעקה נשמעה. 
לוסי הסתתרה מאחורי ג'יימס. 
"לוס! איפה את?" לוסי רעדה. לילי.
"האמת... תודה. איפה שאת לא נמצאת," לילי קראה.
"תו... תודה?" לוסי הפסיקה לרעוד.
"את הצלת את החיים שלי! מה עשית שם? זה כל כך מגניב!"
"אני לא יודעת...  אבל אני שמחה שאת שמחה," לוסי ענתה.
"מה היינו עושים בלעדייך," הארי התקרב אליהם, מגיע על סמך קולם וצעקותיהם, שהדהדו במסדרונות.
"מה יש בי, הארי? מה עשיתי?"
"אני לא יודע, לוס. אבל הצלת את לילי. תראי אותה, אם מזה את חוששת, היא לא כועסת." הארי חייך.
"אני... תודה." לוסי חייכה גם. "מתי אני אדע מאיפה אני?" פניה התקדרו.
נפלה  פצצה, כמו שאומרים. פצצת השתיקה. פצצת דממה וחוסר אונים.
"אני- אנחנו לא יודעים," ענה לה לבסוף הארי. "אבל טוב לך כאן, נכון?"
"טוב לי מאוד. אני מאושרת שהגעתי." לוסי הנהנה. "אבל אני הייתי שמחה לדעת מי אני."
"כולנו היינו שמחים. את יוצאת דופן, לוסי. ראית מה הצלחת לעשות." ג'יני צצה מעבר לפינה. "אני גאה בך. באמת. תודה."
ג'יימס חייך. "זאת אחות שלי. "
ואז לילי שאלה: "איפה אלבוס?"
וג'יימס פתאום התעניין בצפורניים שלו.
"בואו נשכח מזה," הוא שינה נושא. "הוא אמר לי לאן הוא הולך קודם. שום דבר לא קרה. כלום."
ומיד כולם התנפלו עליו כדי להשיג את המידע. איפה אלבוס?
לוסי חמקה משם בשקט, להירגע. 

חדר המועדון לא נראה שונה, אבל ולוסי כן הרגישה שונה. היא התיישבה בחדר המועדון וושקעה במחשבות.
לכן הרכבת קפאה באחד לספטמבר. בגללי. אני יכולה לעצור את הזמן. יכולה להיות שזה קשור לשאלה: מאיפה אני?
הלוואי וידעתי הלוואי. באמת.
לאט לאט לוסי החלה להירגע ולשקוע בכורסא שבה ישבה, בחדר המועדון, מול האח החמימה.
התמונה של האישה השמנה זה מעט והחלה להיפתח. 
לוסי, שנבהלה מעט, קפצה במקומה והתכסתה בשמיכה שהייתה פרושה על רגליה. 
הם נכנסו למעונות.
הם היו שניים, והיא זיהתה את הקולות.
ג'יימס ואלבוס. 
היא זכרה שג'יימס  אמר שהווא יודע איפה אלבוס.
מה הם מתכננים?
הם יצאוו מהמעונות.  
הפעם, לוסי הציצה בהם והבחינה בגלימת ההיעלמות בידו של ג'יימס.  הם התלחשו בהתלהבות, מביטים לצדדים בחשש.
אבל נראה שהם לא ממש הביטו ביתר תשומת לב, כי הם לא הבחינו בלוסי. 
לוסי החלה לעקוב אחריהם. 

הפרק הקודם		הפרק הבא