חייהם של השוכנים בצללים

הפרק שלפנכם שונה משאר הפרקים בזגנון הכתיבה שלו, אבל מה שיוצא יוצא., אני לא מתלוננת, אם אתם כם רוצים להתלונן אתם מוזמנים להגיב או לשלוח בפרטי

שקר זה כמו כדור שלג, אתה זורק אבן לשלג והיא מתגלגלת לאט ואוספת אליה עוד שלג עד שבסוף הכדור נהיה גדול, תמיד ניסיתי לשמור על הגבולות של השקר שלי אבל כנראה שהוא נשמט מתוך אצבעותיי לבדו. השקר הזה גדל מדי, אני כבר לא יכול להסתיר את כול כדור השלג הזה לבדי.

"רימוס איך האחיינים שלך?" סיריוס שאל אותי.

השעה הייתה מוקדמת בבוקר, לקח לי זמן כדי להבין על מה הוא מדבר ואז נזכרתי, לפני שתי לילות בזמן הירח המלא אמרתי לחברים שלי שדודה שלי ילדה תאומים בלידה קשה מאוד וכול המשפחה הולכת לבקר אותם, "הם בסדר סיריוס, אתה יודע, קטנים."

"מה השמות שלהם?" סיריוס הכשיל אותי שוב.

מה השמות שלהם? לא ידעתי מה לענות לו ושוב לקח לי יותר מדי זמן, "וורוניקה ובן," אני אומר לו מעט מאוחר מדי.

נראה שכול השלושה שהיו בחדר שמו לב לזה, אופס.

ג'יימס וסיריוס חלקו מבט מהיר, לא הבנתי מה הלך שם אבל זה היה נראה כאילו חלקו שיחה שלמה ויכולתי להישבע שזה הלך בערך ככה.

-הוא מסתיר משהו

-אני יודע

-מה

-תשאל אותו אתה

עכשיו?

-לא

ג'יימס נאנח," טוב בואו נרד לאכול."

אני חשבתי שיצאתי מזה בזול, אבל אם החברים שלי הולכים לגלות שאני אדם זאב הם ידחו אותי, רוב הסיכויים שיספרו לכולם ואני העזוב את  בית הספר, חבל אני מרגיש מאושר כאן, אני לא רוצה שיגלו.

התלבשנו בשקט, עד שג'יימס גילה שסיריוס לקח לו חולצה שהוא אהב במיוחד ואחרי דקה שניהם התגוששו על המיטה של ג'יימס, אני לא מתפלא ששמעו אותם עד חדר המועדון.

ירדנו לאכול, הראש שלי המה ממחשבות, הייתי שקט ולא שמתי לב למבטים החושדים חברי שלחו אלי.

~_~

"שמתם לב שרימוס  שקט בזמן האחרון?" שאל ג'יימס, ראשו נח על הפוך בחדר במועדון הריק ורגליו בקרבה מחשידה לאפו של סיריוס.

"כן," סיריוס ענה לו ודחף את רגליו הצידה, "הוא גם נעלם שלוש פעמים השנה, ועברו רק שלושה חודשים מתחילת השנה, זה מרגיז, בפעם הקודמת הוא אמר שסבא שלו נפטר אבל זה לא הגיוני, זו הפעם השלישית שיש לו סבא מת."

ג'יימס הנהן "נכון, והוא תמיד חוזר עם צלקות ופציעות מהמפגשים האלה, כאילו הכו אותו שם."

"מה שלא הגיוני כי יש לו את ההורים הכי עדינים בעולם," סיריוס הסכים איתו.

פיטר ניקה את הלכלוך בין רגליו, "הוא תמיד נעלם כשיש ירח מלא," אמר בשעמום.

"מה?" ג'יימס נישען על מרפקיו כדי להביט בפיטר טוב יותר, "ממתי שמת לב לזה פיטר?" הוא שאל ודחיפות נקרה בקולו.

פיטר הפנה את פניו השמנמנות לעבר ג'יימס, "מהשנה השנייה, חשבתי שידעתם."

ג'יימס היה המום, הוא הביט בסיריוס,

-אתה חושב ש..

-כן

-אבל הוא מעולם לא אמר כלום

-נדבר איתו עכשיו תביא את הגלימה

ג'יימס רץ למגורים שלהם וירד אחרי דקה עם בליטה קטנה ומסגירה בבטן, "איפה הוא יכול להיות?" הוא שאל את האוויר או אולי את פיטר וסיריוס.

"בספריה," אמר פיטר בקול החלטי.

"אז בואו," סיריוס נשמע לעצה של עצמו ויצא מחור האישה השמנה כשג'יימס ופיטר ממהרים אחריו כשהאישה השמנה קוראת אחריהם, "חמודים עוד חצי שעם כיבוי אורות!"

~_~

כשג'יימס סיריוס ופיטר הגיעו לספירה השעה כבר הייתה מאוחרת, בלי לומר לי כלום הם פרסו מעלינו את גלימת ההעלמות של ג'יימס וארבעתנו נגררנו תחת הגלימה אל כיתה ריקה, ידענו מניסיון שאם נצא החוצה ינעלו את דלתות האולם הגדול ולא נוכל לישון כמו שצריך אלה נצטרך ללכת לישון בחוץ בחברת הדיונון הענק, נכנסנו לכיתה ריקה בקומה השנייה. בהנפת שרביט של סיריוס כול השולחנות נצמדו לקירות בדממה, פיטר מצא כריות וסמיכות בארון הציוד של הכיתה והתיישבנו במעגל.

"אתם רוצים להגיד לי על מה המהומה?" שאלתי אותם.

פתאום פיטר וג'יימס נראו אשמים. הם לא גילו, או שכן?

סיריוס רכן קדימה, "רימוס, גילינו את הבעיה הפרוותית שלך," הוא לחש בקול דרמטי ואז פלט נביחת צחוק ונשען אחורה.

הבטתי בפנים שלהם, מבט אחד בפרצופים של שלושתם והבנתי שהם יודעים, יד ימין שלי רעדה מלחץ, התיישבתי עליה כדי להסתיר את הרעד שהסגיר פחדנות, גם כן גריפנגורי.

"אז אתם הולכים לספר לכולם?"

הם נראו רגועים באופן כול כך מרגיז, ג'יימס משך כרית מתחת פיטר, "לא. אני מניח שהמורים ידעים נכון? ואם נספר לשכבה זה לא יגמר טוב. אבל אני לא מבין למה לא ספרת לנו שאתה אדם זאב רימוס."

הוא אמר את זה, הוא אמר שאני אדם זאב, הם באמת יודעים, "למה לא ספרתי לכם?" לחשתי.

הם הנהנו, לא הבנתי אותם, "איך זה שאתם לא שונאים אותי?! לא בורחים ממני בגועל?!  אני אדם זאב בשם מרלין! אתם לא אמורים להיות כול כך רגועים!" צעקתי, נותן לפחד שליווה אותי במשך שלוש שנים להתפרץ החוצה בדמות צעקה. לקחתי כרית ודחפתי מול הפנים שלי, הסתרתי את פני.

"למה?"

"למה מה סיריוס?" מלמלתי לכרית.

"למה חשבת שנתרחק ממך? אנחנו החברים שלך לופין, לכולנו יש בעיות, ההורים שלי הם קוץ גדול בתחת, אבא של פיטר נטש אותו שהיה בן שלוש. חוץ מג'יימס, שההורים שלו מושלמים לכולנו יש צרות." סיריוס דיבר וניסה להקל על המתח.

ג'יימס זרק על סיריוס כרית הצטרף אליו במסע השכנועים שלו "רימוס, אני מבין למה לא ספרת לנו בשנה הראשונה, אבל אנחנו תקועים יחד כבר יותר משנתיים, אתם האחים שמעולם לא היו לי, ספרנו אחד לשני הכול, הייתה יכול לספר לנו גם את זה."

איך שהוא הכול הלך כאן לא נכון, הם ניסו להרגיע אותי כשספרתי להם שאני אדם זאב, זה לא היה אמור להיות הפוך, בראש שלי כבר דמיינתי סיטואציות שבהם אני כורע על ברכי ומתחנן שלא יספרו לשאר תלמידי השכבה ועכשיו זה התהפך, הם משכנעים אותי שהייתי צריך לספר להם כבר מזמן, מי הטיל כישוף שחירפן את העולם?

הרמתי את הראש מהכרית ונשמתי אוויר נקי ולא מעופש, "לא חשבתי שתגיבו ככה, פחדתי לספר לכם," גיליתי להם.

"אז עכשיו אנחנו יודעים הכול על הבעיה הפרוותית שלך רימוס, ולא תצטרך להמשיך לשקר לנו יותר," פיטר אומר בכול צפצפני.

"להפך, נוכל לחפות עליך מול כול התלמידים בשכבה," ג'יימס אמר.

~_~

בערך ככה הפך השקר שלי, כדור השלג שלי, למעט יותר קטן, בנוסף עכשיו לא הייתי היחיד שהסתיר אותו, היו לי עוד שלושה חברים שהגנו על כדור השלג האפור שלי מכול משמר.

זה לא כול כך קצר נכון?

בבקשה תגיבו

אה ותתנו רעיונות לעוד דמויות

הפרק הקודם		הפרק הבא