הו לילי!

הפרק הזה הוא בשנתם השלישית של סוורוס לילי וג'יימס, דילגתי שנתיים.
תהנו ^^^

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;

הימים הבאים חלפו בשביל סוורוס מהר מאוד, מפני שהיו מהנים מאוד.
לילי התקרבה אליו מאוד בשבוע שחלף, ונראה שהקשר ביניהם רק מתהדק - לדאבונו של ג'יימס.
אפילו הסלית'רינים החלו להכיר בכך שלילי לא רעה כמו שאר הגריפינדורים, והיא הוזמנה לחדר המועדון הסלית'ריני מתי שתחפוץ בכך.
סוורוס היה בעננים.
לא רק שלילי חזרה אליו, כל בית סלית'רין מחבב אותה, ככה שהוא הצליח לזכות בחיבת שני הצדדים מבלי לפגוע באחד מהם.
אבל הכי חשוב - הוא לא היה יכול שלא לשים לב לפנים של ג'יימס - איך הוא היה מגיב כשראה את השניים צוחקים יחד בהפסקות - את לילי עוברת לשבת ליד סוורוס בשולחן סלית'רין בארוחות.
הוא לא היה מציק לסוורוס - כאילו חשש להסתבך עם לילי.
אך נראה שדבר אחד לא טוב יצא מזה, למרות שהכל נראה מושלם.
לילי החלה להסתובב בפנים נפולות, מסבירה שג'יימס רק הגביר את הלחץ של הבקשות לצאת, כאילו לילי לא הבהירה לו את דעתה עוד קודם.
היא הייתה מותשת.
ולסוורוס כאב הלב לראות אותה ככה.
והזמן חלף. שנתם הראשונה חלפה ועימה גם השנייה.
שנתם השלישית כבר הגיעה למחציתה.
סוורוס הביט בלילי כשעמלו על שיעורי הבית בספרייה במבט נוגה.
לא היה לו אומץ.
הוא ראה איך היא עונה לג'יימס, הוא ראה איך היא משפילה אותו מול כל הוגוורטס ללא רחמים, כאשר הוא מציע לה לצאת איתו.
הוא פחד לאבד אותה.
הוא פחד שהיא תחשיב את ההצעה שלו לצאת לעוד אחת, כמו ההצעות של ג'יימס, ותשפיל אותו גם.
היא תשנא אותו.
וסוורוס לא היה מוכן לקחת את הסיכון הזה.
היא הביט בה מסיטה תלתל אדום בוהק אל מאחורי אזנה, ממלמלת לעצמה את התשובות לפני שהעתיקה אותן לקלף.
היא הרימה את מבטה אל סוורוס. "סוו? הכל בסדר?"
סוורוס התנער במבוכה קלה. "כ-כן, ליל. אז... איפה אנחנו?"
לילי הביטה בו בשעשוע. "לא הקשבת בכלל, הא?"
סוורוס הסמיק. "שקעתי במחשבות," תירץ מיד.
"אני מבינה," צחקה לילי.
סוורוס לא היה יכול לעמוד בצחוק הקליל של לילי, והצטרף אליו, נותן לצחוקו להדהד על קירות הספרייה.
הם מצאו את עצמם כעבור כמה דקות מחוץ לספרייה, לאחר שהספרנית גירשה אותם, אך לא היה להם אכפת.
הם המשיכו לצחוק. והצחוק שלהם משך אליהם אויבים, אויבים שלא ממש מחבבים את אחד מהם, ושהמטרה שלהם ברורה: למנוע את הצחוק הזה ולהפריד בין השניים.
כן, אם ניחשתם שאלו היו הרביעייה צדקתם. טוב, כמעט.
הם עדיין היו שלישייה.
רמוס עדיין לא השתכנע מספיק בכדי להתלוות אליהם.
"אז מה, עדיין מסתובבת עם העקום?" שאל ג'יימס פוטר בקול מתנשא.
לילי הביטה בסוורוס במבט רב חשיבות, שהוא כבר הכיר ממזמן.
'תתעלם,' המבט הבהיר. 'הם לא שווים את זה.'
סיריוס התקדם קדימה ונאנח. "הייתי בטוחה שאת אחת משלנו, אוואנס."
לילי לא עשתה דבר פרט ללהביט בהם בקור.
ואז פיטר התקדם, ודקלם שורה שנראה שאמרו לו השניים האחרים לדקלם עוד קודם לכן.
"יש לנו הצעה." הוא אמר.
סוורוס נסוג אחורנית, מופתע. הקונדסאים תמיד פעלו רק באיומים. הצעה?
אפילו לילי הרימה גבה מופתעת.
ג'יימס הביט בהם בניצחון. "ההצעה שלנו היא כזאת," פתח ואמר. "אם עד הפסחא, בעוד כשבועיים, את לא עוזבת את סברמאוס, אנחנו עוזבים אותך. כל בית גריפינדור יחרים אותך."
סיריוס המשיך אותו: "את צריכה להחליט במי את בוחרת. בסברמאוס המכוער, הפוץ והעקום, או בארבעת הקונדסאים המפתים שכאן, ממולך."
"אתם ממש צנועים, הא?" סוורוס לא יכל להתאפק.
לילי שלחה אליו מבט מזהיר.
"מאוד," ענה פיטר. "יחסית אליך."
השניים שלחו אליו מבט שהבהיר שהם מעדיפים שישתוק.
"סליחה," מלמל פיטר והתחבא מאחורי גבו של סיריוס.
"אז, כבר יש החלטה?" שאל ג'יימס, סקרן.
"חוץ מהעובדה שאין לכם זכות להחליט בשביל כל בית גריפינדור, שכבר החלטתי שזה לא נכון," אמרה לילי. "כלום."
"תתפלאי כמה כוח יש לקונדסאים." חייך לעברה חיוך בוהק אחרון וצעד בגאון במאסף חבורתו, נעלם בפנייה.
לילי נאנחה לאחר שהם התרחקו.
"את... את יכולה ללכת," סוורוס לא רצה שלילי תהיה מבודדת. הוא הכיר את ההרגשה עוד מימים עברו.
"לא," היא ענתה. "אני לא יכולה לחזק להם את האגו. זה מגעיל אותי."
"אבל אז תישארי רק איתי. אני לא רוצה שתחווי את מה שאני חוויתי אז, בשנה הראשונה." הוא מלמל בקול שבור.
"אבל כל בית סלית'רין איתי. אני לא לבד," ניסתה לנחם אותו לילי.
הצדדים התהפכו. במקום שסוורוס ינחם את לילי, לילי החלה לנחם את סוורוס. "אל תדאג."
סוורוס הרים אליה את מבטו החושש והעגום ולא הופתע כשעיניה הירוקות סחפו אותו אל תוכן ובלבלו אותו, ותוך כדי כך גם הרגיעו אותו.
לילי חייכה כשראתה את השיפור במצבו של סוורוס. "עכשיו קום," היא אמרה. "אנחנו לא חלשים, נכון?"
"לא, אנחנו החזקים," סוורוס קרא בקול אבירי.
הם צחקו.
"אז אנחנו נתייעץ עם בית סלית'רין?" סיכם סוורוס את הנושא.
"בדיוק," חייכה לילי. "עכשיו, בוא נצא לטיול במדשאות, אתה חייב אוויר צח."
הו, היא יודעת בדיוק מה אני צריך ומתי, חשב סוורוס. רק חבל שהיא לא יודעת למה.
כי הוא לא היה זקוק לאוויר הצח. הוא היה זקוק לרגעים האלה, עם לילי. בלעדיה, האוויר הצח היה שווה לאוויר מעופש שחמישים אחוז ממנו מהווים טרמיטים וחרקים למניהם.
הם הסתובבו להם בערב, מנסים לשכוח מההצעה של הקונדסאים בעזרת צחוק ובדיחות.
וזה פעל.
השניים המחוייכים נפרדו בכניסה להוגוורטס, לילי עולה אל חדר המועדון של גריפינדור וסוורוס יורד ל חדר המועדון של סלית'רין.
ככה נגמר היום.
אך סוורוס היה טרוד.
ההצעה הזו נשמעה לו מורכבת הרבה יותר משנראתה, בהאזנה הראשונית.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בבקשה תגיבו!
זה ממריץ אותי להמשיך!

הפרק הקודם		הפרק הבא