שונה

אליזבת רצה לכיוון הבניין המרכזי, ליד הבניין התהלך פגאסוס, "הכול בסדר ג'ק?", שאלה אליזבת את הפגאסוס, והוא מצידו צהל לשלילה, או כך לפחות חשבה אליזבת. היא מיהרה אל הבניין המרכזי, עולה במדרגות אל עליית הגג, איש לא ניסה לעצור אותה. היא הגיעה בדיוק בזמן כדי לראות את הנערה אדומת השיער מחזיקה ידיים עם המומיה ההיפית ומדקלמת את השבועה: "אני מקבלת על עצמי את התפקיד. אני מפקידה את עצמי בידי אפולו, אל הנבואה. אני פוקחת את עיני לחזות בעתיד וחובקת בהבנה את העבר. אני מקבלת אל תוכי את רוח דלפי, קול האלים, דוברת החידות, החוזה בגורל."

עשן ירקרק יצא מהאורקל הישנה, אותו עשן שהיה יוצא ממנה בעת נבואה, הוא התקרב אל הנערה, מעט בהיסוס, ולבסוף נספג בגופה. רק אחרי שהרגע עבר אליזבת הבינה שהיא לא לבד עם האורקל, (החדשה והישנה), בעליית הגג, יחד איתה היה פרסי ג'קסון, זה שמצא אז את הברק של אביה, אנבת' מביתן אתנה, זאת שתמיד מפקדת על האסטרטגיות שלנו בעת מלחמה, וניקו, בן האדס, פגשתי אותו לפני שנה בערך, לא ידעתי שהוא במחנה החצויים, אבל הוא באמת חצוי בעל כוח רב. האחרון שהיה בחדר היה נער כבן 19, זהוב שיער, ובעצם, די חתיך. בשלב הזה אליזבת התנתקה מכולם וניסתה לחשוב, האם זה אומר שהסכנה חלפה? או שהיא רק התחילה? שאר יושבי החדר החליפו ביניהם דברים, לא שמים לב לאליזבת פרט לנער בן ה-19. כשלפתע הנערה האדמונית התיישרה כאילו התחשמלה, והחלה לדקלם דבר מה:

"שבעה חצויים יענו לאתגר,
עולם ומלואו יסער או יבער,
נדרים לקיים עד כלות הנשמה,
בשערי המוות תגעש מלחמה".

זו היתה נבואה, בלי כול ספק זו היתה נבואה. היו סיבות רבות לחשוב כך, אבל אליזבת הבינה זאת ברגע ששמעה את הקול המשולש של הנערה, כאילו עוד שתי נערות מדברות בו זמנית יחד איתה. פתאום חשתי דבר מוזר אך מוכר, אותה הילה שחשתי ברכבת להוגוורטס, אותה הילה של אדם כמעט מת, ניקו אמר משהו דומה, על זה שהיא כמעט מתה, סמכתי על המילה שלו יותר משלי, הרי הוא בן האדס בעוד אני רק נינה שלו. שתי הקרניים השחורות שעל הקעקוע שלי זהרו באור חזק והאירו את כל עליית הגג המאובקת, "אליזבת!" אמר ניקו שזיהה אותי ראשון, "את הילדה של זאוס, זאת שבסוף לא נשארה כאן", אמרה אנבת', כאשר נזכרה, "טוב אני מצטער אבל אני לא זוכר אותך", אמר פרסי בקול מתוסכל. "נפגשנו רק פעם אחת, לפני די הרבה זמן, בקיץ הראשון שלך פה", אמרה אליזבת לפרסי. "אך לא לשם כך באתי עד לכאן, ותאמינו לי שאם לא היתה לי סיבה טובה לא הייתי מפספסת יום לימודים בשנת הבחינות שלי", בשלב הזה כמעט כל הנוכחים הביטו בה בבלבול, "אבל אני חייבת לדעת, מה קרה? מה קורה עם המלחמה? האולימפוס בסדר? כי אם לא אני צריכה ינשוף ועכשיו!" אמרה אליזבת בצורה מבולבלת ביותר, אנבת' שהתעשתה הכי מהר ענתה לה: "האולימפוס בסדר, הוא ניזוק במלחמה אבל הולכים לתקן אותו", בשלב הזה אנבת' הסמיקה, "ניצחנו במלחמה כמו שבטח כבר הבנת, וכרגע מה שמטריד אותנו זו הנבואה הזאת", אמרה אנבת' ביושר. "אתם יודעים שיכול להיות שהנבואה הזאת תתגשם רק בעוד מאה שנה, נכון?" אמר הנער החתיך, "ברור אפולו, אבל המזל שלנו אין סיכוי שצרה כזאת תפסח עלינו", אמר פרסי בתסכול רב. "החדשות הטובות הן שלפחות אני חושבת שאני יודעת על אחד החצויים האלו", אמרה אליזבת בחיוך, "למה את מתכוונות אחות קטנה?", אמר אפולו לא מצליח שלא להגניב חיוך ממזרי שגרם לו להיות דומה כל כך לתאומים לבית וויזלי. זה גרם לאליזבת בחילה קלה, מבחינתה להיות אחותם הקטנה של התאומים להית וויזלי זה גורל קשה מלמות, ג'יני המסכנה... "למה באמת התכוונת?" שאלה אנבת' בשנית, להוטה להבין מה קורה כאן. "טוב כדאי שאתחיל מההתחלה. אני אליזבת קאלן, בת זאוס, סבא שלי היה פוסידון, וסבא רבא שלי היה האדס", אמרה אליזבת וגרמה לעצמה להישמע מאוד מעוררת יראה, "בנוסף אני מכשפה, אני לא יודעת איך אתם מפרשים דבר כזה, אבל זה אומר שיש לי כוחות קסם", דממה השתררה בעליית הגג. "אני לומדת בבית ספר באנגליה, הוגוורטס, זה בית ספר לכישוף ולקוסמות", בשלב הזה פרסי פלט צחקוק, ללמוד בבית ספר שקוראים לו חזיר יבלות? איך אפשר שלא לצחוק מזה?! "אהמ", כחכה אליזבת בגרונה והמשיכה את הסיפור, "בתחילת השנה כשנסעתי ברכבת אל בית הספר שלי", היא נמנעה מלהגיד הוגוורטס בשנית, "הרגשתי בהילת מוות מאחד התאים, הילה חזקה כמעט כמו של אדם מת", אמרה אליזבת והישירה מבט אל ניקו שהנהן. "את אותה ההילה הרגשתי עכשיו, אחרי הנבואה, ואני יודעת שמי שחשתי אז בהילת המוות סביבו, צריך להיות אחד מהשבעה", אמרה אליזבת, אך לפני שסיימה להציג את התיאוריה אנבת' קטעה אותה "זה היה יכול להיות נכון אילו האדם שחשת בהילת המוות שלו היה חצוי, אך לפי תיאורך הוא היה מכשף", אמרה אנבת' באיפוק, "קוסם", תיקנה אליזבת, "או מכשפה, אך לא סיימתי עדיין, בעיני הטיטאנים הקוסמים ומכשפות היו חצויים משום שהיו שייכים, כמו בני האלים, לשני עולמות, עולם בני התמותה, או כפי שקוסמים קוראים לו עולם המוגלגים, ועולם הקסם עולם שמקביל לעולם האלים, הם כביכול נחצים בין שני הדברים שהם. כשהזמן עבר ושלטון הטיטאנים תם, האלים, וביניהם אתה אפולו, שכחו את העמדה הזאת של הטיטאנים, אבל בכול זאת המשיכו לנהוג לפיה בחוסר ידיעה מוחלט. כך קורה שקוסם או מכשפה יכולים להתאים לנבואה", סיימה אליזבת. "מעניין... אם כן מי הקוסם ששייך לנבואה?" שאלה אנבת', "אני לא בטוחה, בתוך הקרון היו שני נערים ונערה, לנערה קוראים ג'יני וויזלי, היא בת 14 וחצי. לאחד הנערים קוראים הארי ולשני נוויל. אם הייתי צריכה להחליט את מי אני מעדיפה למסע חיפושים הייתי אומרת הארי, נוויל הוא מאוד מגושם, פעם הוא המיס את הקדרה שלו בשיעור שיקויים וסנייפ הכלב הוריד לגריפינדור 20 נקודות", אף אחד לא שאל מי זה סנייפ, מה זה גריפינדור, ועל איזה נקודות היא מדברת. "טוב בכל מקרה זה אחד מהם, ואם לא איכפת לכם אני חייבת לשלוח מכתב דחוף, ולקוות שאני הולכת להביא לכאן את הנערים הנכונים", אמרה אליזבת ויצאה מעליית הגג בלי לחכות לאף אחד.

הפרק הקודם		הפרק הבא