צמרמורת

בסוף היום, הלכתי לבית עם פול.

אימא,שלי הגיעה לבית מוקדם. "איך,היה ביום הראשון חמודים?"שאלה אימא שלי.

"בסדר"מילמלתי. "קרה,משהו?"שאלה

"לא הכול בסדר" אמרתי לה.

ראיתי,שהיא לא האמינה לי וידעתי שהסיפור לא יגמר.

"אצלי,היה הכול בסדר אימא"אמר פול.

היא חייכה אליו."טוב,חמודים אבא יגיע מאוחר היום,אז נאכל ,ארוחת צהריים רק שלושתנו"אמרה.

חייכתי, חיוך מאולץ."אימא,שכחתי בתיכון את הספר שלי!" אמרתי פיתאום.

אז,תיקחי אותם מחר חמודה" אמרה אימא שלי.

" לא,זה דחוף!"אמרתי.

היא הינהנה." טוב,תחזרי תוך 10 דקות"אמרה אימא.

הינהנתי. ויצאתי,מהבית.

לא, היה לי כוח לנסוע במכונית.אז,הלכתי ברגל ליער בדרך.

הוצאתי, מהתיק שלי את האייפוד כדי לשמוע,שירים.

פיתאום, הרגשתי מישהו מאחורי.

הסתובבתי, במהירות  רק, מה שיכולתי לראות בשניה בחור עם,שיער חום ועינים אדומות.

רציתי, לצרוח אבל אז הרגשתי כאבים בצוואר.

התחלתי,ליבכות בכאב.

______________________________________________

נקודת המבט של אדוארד.

אחרי, היום עם הילדה החדשה והדם יצאתי לצוד. לשם, שינוי לבד.

צדתי, כמה אריות עד ששמעתי צרחה.

באתי, במהירות  למקום הרעש. וראיתי, בחורה עם שיער חום ועינים חומות.

בחנתי, אותה. ואז, ראיתי שזאת הילדה החדשה.

התקרבתי, אליה. ראיתי,נשיכת ערפד .

היא, מישתנה לערפדית חשבתי בפחד.

פיתאום,שמעתי תיירים ביער.

לקחתי, אותה בידים ורצתי לכיון הבית.

____________________________________________________________

נקודת המבט של אלנה.

אחרי,כמה ימים התעוררתי במקום בלי חלונות. הרגשתי,מוזר.

פקחתי,את עיני. ליד המיטה,היו עומדים שם 5 אנשים עם עינים אדומות.

התחלתי לצרוח." מי אתם?!" צעקתי.

"וואו,אחרי שאני ישתנתי לא צרחתי ככה"אמר בחור גבוהה עם שיער חום.

זיהיתי,אותו מהתיכון. עמדו,שם כול מישפחת קאלן.

"למה,אני מרגישה מוזר?! מה,עשיתם לי?!" שאלתי

הם,התקרבו אלי." אלנה.. את ערפדית" אמר אדוארד הילד המוזר.

סוף:

פרק,הבא יהיה מבוטא.

הפרק הקודם