19 שנים אחריי

ג'יימס סגר את עינייו מחכה לפגיעה. היא לא הגיע.

הוא פקח את עיניו בהיסוס וגילה את אלבוס עומד מולו רועד, מבטו עדיין היה מרושע אבל דמעות ירדו מעינייו האדומות כשל ערפד.

הוא נראה סובל מכאב נוראי, הוא עמד להרוג את אחיו, איך יכל לעשות משהו כזה?

"אלבוס?"שאל ג'יימס בלחש. עיניו מחפשות את החמימות הישנה של אחיו הקטן.

"תברח"אמר אלבוס כשרק פיו זז. ידיו רעדו והוא שמט את חרבו שנעלמה בעשן שחור, נופל על ברכיו, דמעות של דם זולגות על פניו.

בלי לחשוב פעמיים ברח ג'יימס משם כאילו עוד שניה הוא ידרס מין המכונית המעופפת של ארתור וויזלי, השוכנת (עדיין) ביער האסור, שלפני שנה הוא פגש אותה וזה לא הייתה פגישה חברותית במיוחד.

"הממ.. אתה עדיין לא בשליטה שלי?"אמר וולדמורט באנחה, "הייתי צריך לצפות לזה, הריי אתה כמו אבא שלך".

אלבוס הזעיף מבט, וקם על רגליו. כל גופו כאב, כולל ראשו.

"תפסיק כבר להילחם"אמר לו הקול המעוצבן של חצייו השני, המרושע, שתימיד היה שם אבל בזכות המרקחת של וולדמורט הוא הופיע בכל תפארתו.

"נראה לך?!"ענה אלבוס.

"כן"ענה

"לא"

כן!"

לא!"

כן!!!"

לא!"

"דיי יא חופר!"צרח לבסוף הקול בראשו "וויתרתי הפעם, אבל אתה עוד תהיה בשליטתי".

"תסתום מטומטם"מילמל אלבוס. וולדמורט הביט באלבוס דרך ברדסו בסקרנות, עיניו האדומות הנחשיות זוהרות בשיעשוע.

בהבזק אור, הוא וולדמורט נעלמו.

+++++++++++++++++++++++++

טעימה מין הפרק הבא:

פרק 7- כוח התקווה והכאב שבא בעקבותייה

עיניו הירוקות של הארי פוטר כשל אימו ננעצו בבנו ג'יימס. מיד הוא צעד קדימה וחיבק אותו חזק, הוא לא יאבד אף אחד יותר.

לילי אולי לא כאן, ולאלבוס נחטף, אבל יש עוד תקווה.

הדלת נפתחה בתנופה, ג'יני אישתו של הארי רצה לבנה מחבקת אותו חזק. שני דמויות עמדו בפתח, הרמיוני ורון ויזלי. הרמיוני רצה לעבר הארי וחיבקה אותו חזק כשדמעותצ יוצאות מעיניה. רון נראה חיוור ועייף.

הם עמדו בדממה כשג'יני מתייפחת.

"היא חיה"אמר ג'יימס פתאום. כל הראשים פנו לעברו.

"ארונות המתים היו ריקים זה אומר שהם חיים"אמר כששפתו התחתונה קצת רועדת. עיניו החומות כשל ג'יני היו רציניות.

הדלת נפתחה בשנית והמנהלת מקנוגל נכנסה לחדר, פניה היו נפולים.

עייפים, חסרי תקווה.

"אבל איך?"שאלה ג'יני פתאום, "איך הוא חזר?".

הארי הביט בא, עיניו מלאות דמעות. "אני...אני לא יודע..".

"זמנים אפלים עומדים על פנינו שוב" אמר מקנוגל, כל תשומת הלב אליה, "והפעם אנחנו לא נרשה לוולדמורט לשחק בנו!".

3 תגובות או שאין המשך.

הפרק הקודם		הפרק הבא