ילדותו של סיריוס בלק

"אתה בושה למשפחה!" סיכמה וולבורגה באותה השורה הקבוע בא סימה תמיד, סיריוס עמד מולה, נער בן שתים עשרה. הוא ספג בשקט את הגידופים והצעקות. סיריוס  כבר היה רגיל לצעקות האלה שבאו פעמים בשבוע במשך כול החופש הגדול, משהו בהתנהגות שלו היה מרתיח אותה והיא הייתה מתחילה את מסכת האשמות מההתחלה.

סיריוס עמד בשקט, פניו חתומות, כמו רגשותיו, הוא עמד במשך רבע השעה, נותן למילים שהכיר כעת בעל פה לחלוף ליד אוזנו, לא מפנים דבר, זה שמר עליו שפוי בבית כול כך לא שפוי, אולי יום אחד הוא יומר לאימו מה הוא חושב עליה. אבל היום הזה עוד רחוק, המקום הזה הוא עדיין הבית של המשפחה. עיניו לא משו פניה, מתרכזות בשפתיים המשוכות באודם כהה, הוא ידע שברגע שייתן למבטו לשוטט בחדר יהיה לה עוד סיבות להרים את קולה והכול רק יתארך.

רגולוס עמד בקצה החדר מתבונן ושותק, הוא לא זז או דיבר. לא הגן על סיריוס או הרגיע את אימם ולא הצטרף לגידופים בזמן או אחרי ההרצאה. רק שותק, כשוולבורגה צעקה על סיריוס ריגולוס היה עומד בפינה של החדר, שקט כמו גמדון בית ולא מניע שריר מלבד את עיניו, היו פעמים שסיריוס היה שוכח שהוא שם, אחר כך ריגולוס לא היה מזכיר את זה, הוא היה ממשיך בשגרת יומו כאילו דבר לא קרה, מתייחס לסיריוס בחביבות פושרת.

סיריוס נטר לו על זה.

סיריוס עלה לחדרו נותן לזעם להשתחרר, הזעם על ההרצאה הצעקנית והזעם הנלווה אליו על שנשללה ממנו האפשרות לארוחת ערב. הוא יכול כמובן לבקש מאחד מגמדוני הבית משהו לאכול, הם כולם יצייתו לו אבל אחר כך הם ירוצו לספר לוולבורגה שהם העלו אוכל לחדרו של 'האדון סיריוס''. לא, האופציה הזאת לא הייתה באה בחשבון, הוא פשוט יצטרך לחכות לארוחת הבוקר של מחר, זה לא כאילו הוא היה כול כך רעב. או שזה מה שהוא אמר לעצמו.

הבטן שלו פלטה קרקור וסתרה את קו מחשבתו האחרון. סיריוס שקע במיטתו, עדין עטוף בגלימה המלוכלכת איתה עבר את היום ונתן  לרחמים העצמיים להציף אותו. נמאס לו מהצעקות החוזרות בלי טעם, הוא יכול לעשות לעצמו את ההרצאה הזו בעל פה, סיריוס יודע מה וולבורגה רוצה לומר לו, הוא יודע את זה כול כך טוב שזה כואב, משהו דפוק בו, יש לו אישיות מאומצת שלא מתאימה למשפחת בלק, זה מה שהיא אומרת לו תמיד והוא מסכים איתה בלב שלם. הוא שונה, הוא נולד שונה וגדל שונה ופשוט אין מה לעשות עם העובדה הזו, דרכי בית בלק פשוט לא בשבילו. והוא מתעב את בית סלת'רין.

אחרי חמש דקות שלמות סיריוס החליט שהרחמים עצמיים נגמרו, הוא התרומם מהמיטה בכבדות וניגש אל השולחן שניצב בפינת החדר, שלף מאחת המגירות קלף, עט נוצה וקסת דיו חצי ריקה, התיישב לרגלי השולחן הקטן שנועד לשיעורי בית וכתב.

ג'יימס.

אני אוכל להתארח אצלך במהלך השבועיים האחרונים של החופש הגדול?

הוא  העלה את השאלה על הנייר באותיות צפופות ולא אחידות, השורה הייתה נראית קצרה באופן מגוחך אבל הוא לא ידע איך להרחיב או מה להוסיף אז הוא קרע את השורה מהגליל וקשר אותה לרגליו של הינשוף שחיכה בדממה בכלובו שבחדר ניגש לחלון ושיחרר את הינשוף לאוויר הלילה הקריר.

אחרי שהינשוף התרחק מחלונו הספקות על המעשה הפזיז שלו נבטו בליבו, סיריוס ניער את ראשו, כמנסה להתעלם מהקולות המלחששים בליבו. הוא כבר בן שתים עשרה, הוא יכול ללכת בלי לשאול את ההורים וסיריוס היה די בטוח שאימו רק תשמח אם הוא יעוף לה משדה הראיה.

הוא סיכם עוד כמה משפטים בשביל העבודה על שערות חדי הקרן בשיקויים מרפאים, פשט את גלימתו, לבש מכנסי קשמיר רכות שקיבל מנרקיסה לחג המולד ונשכב על מטנו מנסה לישון ולהתעלם מהריקנות בבטנו.

היום למחרת עבר באיטיות עצלנית, סיריוס נשאר בחדרו עד שהגיע השעה לארוחת הבוקר, רק רגולוס היה שם לארח לו חברה, הוריו יצאו, כול אחד לסידוריו שלו והארוחה עברה בדממה נינוחה, הם התרגלו שלא לדבר במהלך האוכל כבר מילדותם, בשביל סיריוס זה היה שינוי מבורך לעומת השתיקה הארסית שחש שאכל בארוחות שבהם היו כול בני הבית.

אחרי שהגמדונים סילקו את המנה העיקרית מהשולחן והגישו להם קערת פרות צוננת ושתי קעריות גלידה מבהיקה סיריוס נטל תפוח מהקערה," היי רג, תראה. "הוא זרק את התפוח היד ימין על המרפק והקפיץ אותו ליד שמאל, תרגיל פשוט ומשעשע.

ריגולוס חייך בתחילה אך כעבור רגע פניו הרצנו, "סיריוס אתה חייב להפסיק עם זה."

"עם מה?" סיריוס שאל בקול משועשע, אך הוא ידע טוב מאוד על מה ריגולוס דיבר.

"עם זה. נו לעשות הכול הפוך." רגולוס נראה עובד עצות, הוא לא ידע איך להסביר את עצמו כפי שרצה, ריגולוס ידע לשתוק ולצפות והוא עשה את זה טוב, אבל מילים היו התחום של סיריוס, כשהיה צורך להגיע למילים הוא תמיד השתתק, פעם זה היה נוח, לפני שסיריוס הגיע להוגוורטס הוא היה ממלא את תפקיד הפה שלו, זה התאים לשניהם, אבל אז סיריוס מוין לגריפינדור וריגולוס נאלץ להתחיל למצוא את המילים הנכונות בגיל עשר.

"הפוך?"

ריגולוס חפר בגלידה שלו, מועך את הכדורים הרכים לעיסה חסרת צורה ולא טורח לטעום ממנה כלל, "הפוך סיריוס, אתה עושה דברים שאמא לא אוהבת בכוונה, אתה מרגיז אותה ואת אבא ועושה דברים שאתה יודע שיעצבנו אותם. ואז אתה עושה את עצמך טיפש כשהיא צועקת."

סיריוס נעץ את מבטו ברגולוס שהמשיך להתבונן בגלידה כאילו היא הדבר המרתק בעולם, "אני לא עושה את עצמי טיפש רג." הוא אמר בשקט.

"כן אתה כן, אתה חושב שאמא לא רואה את זה שאתה כלל לא מקשיב לה?" רגולוס צפה בהם, הוא ראה הכול, אבל היה נטרלי, הוא שנא את סיריוס על היחס המזלזל ושנא את וולבורגה על הצעקות.

"זה אולי כי היא חוזרת על עצמה כול פעם מחדש." אמר סיריוס, הוא התחיל להרגיש שהשיחה הזו נמאסה עליו.

רגולוס הרים את עיניו בפעם הראשונה ופגש במבטו של סיריוס, "כי אתה אף פעם לא משתנה סיריוס." הוא אמר ויאוש נשמע בקולו," לא זה לא נכון שאתה לא משתנה, אתה רק נעשה גרוע יותר."

סיריוס נחר לעברו.

"סיריוס אתה חשוב לי והכול. אבל שנינו יודעים שאם אתה תמשיך ככה ההורים שלנו יעשו לך משהו גרוע. הם מסוגלים אתה יודע."

סיריוס הרים גבה משועשעת, "להמשיך איך?" שאל.

ריגולוס נאנח  וקם מהשולחן, לא מעיף מבט נוסף לסיריוס.

לרגע סיריוס הרגיש כמנצח, אבל אז הרגע עבר, והוא מפסיד במשחק של חייו.

סיריוס

החופש שלי היה דיי מדהים עד עכשיו, היינו בצרפת, היא ארץ די מדהימה והאתרים הקסומים ששם פשוט כול כך שווים.

שאלתי את ההורים שלי אם אתה יכול לבוא. הם הסכימו. אתה תבוא באמצעות רשת הפולו? כי אם כן פשוט תגיד משפחת פוטר בריסטול ואתה תגיע.

אני יודע שאתה חושב להגיע במטאטא, זו תמיד הייתה השאיפה שלך לא? לנסוע למרחקים כאלה.

פשוט וותר על זה בלק, זה ממש רחוק מדי ואתה רק בן שתים עשרה, יעצרו אותך על זה או משהו, לא שזה הפריע לך אי פעם, אבל תחשוב על זה שיחזירו אותך הבייתה וזה יהיה מבאס. תגיד אמא שלך בכלל יודעת שאתה בא אלי? כמו שאני מכיר אותך התשובה היא לא.

אתה חסר תקנה סיריוס בלק, תגיע מתי שאתה רוצה ותשתדל לא ללכלך יותר מדי את השטיח, הגמדונת שלי תתעצבן עליך, היא לא ממש אוהבת זרים.

ג'יימס פוטר.

סיריוס קרא את המכתב בפעם הרביעים, למה ג'יימס יודע מה לכתוב כתי למלא את השורות  והוא לא?

הוא החליט ללכת מחר, הוא החליט שהוא ישאיר מכתב, זה ימנע ממנה להחזיר אותו הביתה או לכבול אותו לחדר שלו עד סוף החופשה, ואלוהים יודע שהיא מסוגלת.

חוץ מהמכתב לוולבורגה שנשא את ההודעה הקצרה והתמציתית- אני אצל חבר מהוגוורטס אל תדאגי לי אגיע להוגוורטס לבד- הוא השאיר גם פתק לריגולוס- מצטער רג, הספיק לי לחופש אחד, נתראה בהוגוורטס-

וטס עם המזוודה והכול את ג'יימס.

אחרי נצח שלא פורסם דבר- בבקשה תגיבו...

לא פרסמתי כלום כי אי עובדת על פרוייקט ענק שלא קשור  לה''פ בכלל אז לא פסמתי אותו כאן.

תגיבו!!

הפרק הקודם		הפרק הבא