אי אפשר לעצור לב אחרי שהוא נכנס לפעולה

היי,

עבר קצת זמן מהפרק הקודם, אני יודעת, המחשב לא היה פנוי.

זה פרק קליל. הוא מראה לנו קצת על הרגשות של וולדמורט.

קריאה מהנה.

פרק 7: שיקוי גמור

וולדמורט צפה כיצד השבויה החדשה שלו, הרמיוני גריינג'ר, זינקה על סוורוס סנייפ. פניה היפות עוותו בזעם, כאב, פחד ובלבול. זה היה מאוד משעשע לצפייה. אוכל מוות מרושע חוטף מכות מילדה... לא, אישה צעירה. דפיקה על דלת חדר העבודה שלו משכה את וולדמורט מתוך זיכרונותיו. עיניו האפילו כשראה את זנב-תולע עומד בפתח, רועד מפחד. וולדמורט לא דיבר כשהרים את שרביטו כדי לקלל את הגבר הפחדן, אך בשנייה האחרונה חמק זנב-תולע מסילון האור האדום.

וולדמורט הביט בגבר המקריח בפליאה. "אתה מבין מה עשית הרגע?" הוא שאל.  "הייתי חייב אדוני, אני יכול להסביר. מיס גריינג'ר רוצה לשוחח אתך, היא בחוץ, מחכה." הוא ברבר. עיניו של וולדמורט הפכו אדומות שוב, והוא הנהן. הוא הניח שהיא רוצה לדבר (לצרוח) על מה שקרה במעבדה, יומיים קודם לכן.

הרמיוני המתינה בזמן שזנב-תולע נעלם בתוך חדר העבודה של וולדמורט. תנועות השרביט המדויקות של קללת הקרושיטיה הפכו לדקלום הנפשי שלה. כול כוחות נפשה היו דרוכים והיא עמדה מתוחה, כמעט בעמדת תקיפה. זה לא שהיא פחדה; היא פשוט לא רצתה לשמוע את זנב-תולע צורח. היא הורידה את מבטה, בוחנת את מכנסי הטרנינג והגופייה שלה וקיוותה שהיא לא נראית יותר מדי... מפתה.

אחרי עשר דקות מייסרות של שקט, הופיע זנב-תולע וסימן לה להיכנס אל החדר. הרמיוני צמצמה את עיניה, נשמה עמוק ונכנסה פנימה. היא שמעה את נקישת הדלת הנסגרת לאחר שזנב-תולע יצא וסגר אותה אחריו. אחרי קרושיטיה מהר על זנב-תולע בהוראת וולדמורט, היא פנתה להתמודד אתו.

"מה הבעיה מיס גריינג'ר?" הוא התפרץ לבסוף. הוא הבחין בהתרגשות בעיניה, וגם... מעט תאווה? אז כן הייתה לו השפעה עליה. "זה גמור. סנייפ הביא לי את הפרח מוקדם יותר והשיקוי גמור." הנערה נראתה כאילו היא רוצה לחבק אותו... או משהו כזה, והיא הבזיקה לעברו חיוך מהמם. "מחר זנב-תולע ידאג לנושא," הרמיוני מצמצה למשמע התגובה הפשוטה. "בסדר, אבל קודם אני צריכה להוסיף לזה את הדם שלי," רטנה הרמיוני ויצאה בסערה מהחדר. וולדמורט הביט אחריה בחיוך מרוצה.

הוא צפה בנערה מאז שנתה הראשונה, ובניגוד לרצונו, דיי התאהב בה. היא הייתה כל כך גריפינדורית בניגוד לסלית'ריני שהוא. הוא היה מרוצה מזה שהצליח להיפטר מהמאלפוי הצעיר. הוא היה יעיל, אך הם החלו להתקרב יותר מדי. לוציוס וסנייפ נענשו על ששכבו אתה וסיפקו לו מידע לא יעיל. וולדמורט צפה בסנייפ אבל הגיע למסקנה שאין לו סיבה לדאוג בנוגע לחברות ביניהם.

הרמיוני ישבה בספריה, כשהיא קוראת את אותו המשפט שוב ושוב. היא שקעה במחשבה עמוקה על וולדמורט וכרגיל, לא שמה לב לעולם סביבה. אבל היא כן דאגה לכך ששרביטה יעקוץ את זרועה למקרה ומישהו יתקרב יותר מדי. היא ידעה שוולדמורט לא נישק אותה מסיבה טובה, אך היא סירבה להגיב בכעס ללא סיבה. "גברים!" היא קראה בדיוק כששרביטה עקץ את זרועה. "מה עשינו עכשיו?" נשמע קולו השמנוני של סנייפ שנשען על מדף הספרים.

"אני יכולה לעזור לך?" הוא צחקק והתקרב אליה, "האדון שלי רוצה לראות אותך בחדר העבודה שלו." הרמיוני הביטה בסנייפ לשנייה והשיבה, "תגיד לוולדמורט שאני מודה לו על ההצעה אבל אני עסוקה כרגע, אנחנו יכולים לקבוע פגישה מחדש. אני פנויה מחר בעשר בבוקר." היא חזרה אל הספר שלה. סנייפ חייך חיוך מרוצה על המכשפה הצעירה. אם וולדמורט חשב שהיא תרוץ כל פעם שיקרא לה רק בגלל נשיקה אחת, אז הוא טעה לגמרי.

כשסנייפ העביר את ההודעה של הרמיוני, וולדמורט רתח. כשהוא הרים את שרביטו כדי לקלל את סנייפ, קול הדהד בראשו, "אל תקלל את השליח." הוא שלח את מוחו במהירות רק כדי להידחף לאחור. הוא לא הבחין שסנייפ חמק מחדר העבודה שלו כשהקול שלה הדהד שוב בראשו, "אם אתה רוצה לראות לתוך הראש שלי, אתה צריך לבקש את רשותי לא לדחוף." הוא קפא. היא תיתן לו להיכנס לראשה מרצונה אם הוא יבקש? איזו נערה גמישה היא התגלתה, אך בהחלט מעניינת.

בבוקר הבא התעוררה הרמיוני לקול חריקות הכיסא שלה. זה לא יכול היה להיות קרוקשנקס, כי היא שלחה אותו בערב הקודם עם קלף דו כיווני להארי ורון. היא פתחה עין אחת אל השעון, שהראה את השעה תשע חמישים וחמש. היא פלטה אנחה, יצאה מהמיטה ודשדשה אל חדר האמבטיה כשהיא מתעלמת מוולדמורט. חמש דקות מאוחר יותר, היא הופיעה מחדר האמבטיה לבושה במכנסי ג'ינס, וחולצה ירוקה כששיערה בצורתו הנפוחה הרגילה. בהנפת שרביט היא סידרה את המיטה וצנחה אל הספה, יושבת מולו.

"מיס גריינג'ר," כשהוא התחיל היא הזדקפה במקומה. "ברצוני ליידע אותך שמהיום את תתייצבי במעבדה בימי שני, רביעי ושבת כדי לעזור לסנייפ. בשאר הימים את תלמדי ממני." היא חייכה אליו ושאלה, "באיזו שעה עליי להיות בחדרך?" הוא הזעיף את פניו כלפיה והיא קימטה את מצחה בבלבול. "לאחר שתיקח את השיקוי אתה תהיה מרותק למיטה למשך יום אחד לפחות, ואסור לך לערבב אותו עם שום דבר במשך שש שעות." היא הסבירה, מעט מופתעת שהוא לא ידע את זה כבר.

הרמיוני נאנחה כשוולדמורט נעמד כדי ללכת. "עברי דרך הדלתות האלה, בדיוק בצהריים." הוא הצביע על הדלתות הצבועות בשחור והלך. פיה של הרמיוני צנח פתוח, הוא נמצא בחדר הסמוך? מה אם הוא שמע אותה מתלוננת עליו כשכעסה? היא הלכה אל הדלתות והעבירה את ידה על הידיות שיפתחו למענה בצהריים. היא נאנחה והחלה לחכות.

הפרק הקודם		הפרק הבא