מהלומות הגורל

מייק ולילי היו בתוך טירה גדולה אשר צבעה שחור משחור, באולם מפואר עטור כסף, זהב וארד שמימי. עמודים בסגנון יווני קישטו את רחבי האולם והיו מסודרים כך שכמעט כל האולם היה מלא בהם. במרכז האולם היה כס שהדיף אופל ורשעות, מייק יכול היה להרגיש את זה בדמו. מייק לפתע מרגיש שהוא נמשך לכיוון הכס עצמו, הכס היה עשוי שיש בצבע אפור כהה, והיה מעוטר גם הוא בזהב, כסף וארד שמימי, אך היו שם גם כמה מתכות אשר צבען שחור משחור ונדפו ריח של מוות, ממש כמו החרב של ניקו. מייק הביט סביבו וראה את תמונות בהם רואים את האלים סובלים, כורעים תחת מפלצות, ומתים ע"י מה שהם מייצגים. זאוס נופל מצוק, פוסידון טובע, דיונסוס נחנק מגפן, ארטמיס נאכלת ע"י חיות פרא, וארס שוכב ומדמם בשדה הקרב.
לפתע, נשמע קולה של לילי, "מייק!" היא אמרה והחזיקה אותו בכתפו, ורק אז מבין מייק שהיא עצרה אותו מלהמשיך להתקרב אל הכס.

" תודה, אבל איפה אנחנו?" שאל מייק את לילי.
"בחלום של בן, נראה לי," ענתה לילי למייק, לא בטוחה במיוחד בדבריה.
"נראה לך? מה, זאת פעם ראשונה שאת נכנסת לחלומות של אחרים?" מייק שאל בהפתעה.
"כן, פעם ראשונה שאני מצליחה," הודתה לילי "יצא לי די טוב, מה?"
"חכי שנייה, את רוצה להגיד לי שיכולנו להיפגע?!" אמר מייק בזעזוע "ואיך את בכלל מסוגלת לעשות את מה שזה לא יהיה?"
"אבא שלי הוא מרפיאוס, אל החלומות. אבל בבקשה, בוא נתרחק מהאולם הזה. הכס די מלחיץ אותי," אמרה לילי והשניים החלו לרוץ בלי שום סיבה מוצדקת. הם המשיכו בריצה דרך המסדרון עד שיצאו מהטירה. מחוץ לטירה נגלה אליהם נוף עוצר נשימה של עיר עצומה בגודלה היושבת למרגלות ההר, אך עדיין קטנה יותר ממנהטן.
"איזו עיר זאת?" שאלה לילי את מייק, אך הוא הניד לשלילה כאומר, יודע בדיוק כמוה. הם המשיכו להביט על מדרונות ההר, שם ראו גשר ענק, וחורשה בה היה עץ תפוח גדול מימדים. בין רגע קלטו עיניו של מייק דבר נוסף, דרקון ענק, נח למרגלות העץ וארבע נימפות מסביבו, שרות בתאום מושלם.
"יכול להיות שזה גן ההספרידות?" שאלה לילי בנימה מתפלאת.
"נראה לי שכן, תראי את התפוחים האלו, הם נראים כאילו הם עשויים מזהב," ענה מייק ונימת פחד התגנבה אל קולו, "בואי נמשיך, הדרקון מפחיד אותי."

השניים המשיכו ללכת מסביב לטירה כשלפתע הם ראו נער, נמוך קומה, מתחבא מאחורי אחד מקירות הטירה ומביט בנקודה לא ברורה בפחד. מייק ולילי התקרבו אליו באיטיות כשנפל למייק האסימון אודות זהות הנער.
"בן!" אמר מייק בקול רם במעט, אך בתגובה בן רעד לרגע מההפתעה ושם את ידו על פיו של מייק כמנסה להשתיקו.
"תהיו בשקט!" אמר בן בלחישה, "ואיך בכלל הגעתם לפה?" הוא שאל ועיניו נחו על לילי. "אהה. היי, לילי, יפה שהצלחת סוף - סוף. טוב, תסתכלו הנה," אמר בן והצביע לכיוון גבר גדול מימדים אשר מחזיק על כתפיו משהו לא ברור שנראה במידה מחשידה כמו טורנדו קפוא, אך הוא בכל זאת זע ונע.
"האם זה..." מייק התחיל לשאול אך עצר את עצמו, מבין שעדיף שלא ידע.
"כן, זה אטלס," אמר בן. אך פתאום אותו חפץ מוזר, שמייק הבין שזה בעצם השמיים עצמם, התחיל לרעוד ולזהור, אטלס נהדף אחורה כשהשמים זזים מאחיזתו.

השלושה הביטו בבהלה במשקל השמיים נופל אשר עומד למעוך את העולם, אך לפתע בבוהק ענק משקל השמיים נעלם, ובמקומו הופיע איש ענק עשוי כולו אוויר וסופות מתחוללות בכל רחבי גופו. הוא הביט לעברם והעולם חשך על עיניהם. כשהתפוגגה האפלה מייק ראה את עצמו שוב בבניין המרכזי, כשלילי עומדת לצידו, ובן יושב על שולחן הפינג פונג.
מבטם של השלושה נפגש ופחד טהור ניבט בעיניהם, פחד שמקורו בגילוי זהות הדמות מחלומו של בן - "אוראנוס".

הפרק הקודם		הפרק הבא