תאליה פוטר

 עפנו בשמיים כחצי שעה, בעוד אני מייטיבה את אחיזתי באופנוע, מפחדת ליפול.

" אמרת שניסע! לא נעוף!" צעקתי עליו ברגע שעלינו לשמיים. " אני יודע" הוא חייך חיוך נבוך. " פחדתי שלא תסכימי לינסוע ככה".

" באמת לא הייתי מסכימה!! היית צריך לשאול אותי!" צעקתי חזק כל כך, עד שהציפורים ברחו לכיוון השני. " אבל זו הדרך היחידה להגיע לשם".

בלעתי את רוקי. ניסיתי להביט ישר וממוקד, אך גיליתי שהנוף שמתחתיי מרהיב. אגמים ונחלים, שדות ירוקים, עצי עד, ועוד..

לא טסנו גבוהה מדיי ולא נמוך מדיי. בדיוק כמו שאני אוהבת, חשבתי. אבל רגע, אני בכלל לא אוהבת לעוף!
אחרי עשר דקות גיליתי שזה די מהנה. הרוח נשפה בפניי וקיררה אותם, ציפורים צייצו מסביבי והנוף יפה. מה רע, בעצם?

כעבור חצי שעה, הגענו ללונדון. האגריד החנה את האופנוע במסווה היעלמות, וירדתי בקלילות, ללא עזרה.

" סופסוף" אמרתי, אך בליבי חשבתי שדווקא היה ממש נחמד. " מה" הוא נראה עצוב. " לא נהנת?".

"אמ.. קצת" חייכתי אליו. " לאן הולכים?". " בואי איתי" הוא השיב, לקח את ידי והתחיל ללכת בקצב מהיר, כך שהייתי צריכה לרוץ כדי להדביק את הפער.

הייה לנו קל לעבור. בגלל שהאגריד ענק כל האנשים היסתכלו עליו ביראת פחד, ומיהרו לפנות לו מקום. ואני, כמו דבק, נדבקתי אליו.

לבסוף, לאחר הליכה ארוכה ברחובות שבו לא היה נראה שאפשר לקנות משהו מהדברים שברשימה, האגריד נעצר.

" הנה" הוא הצביע על פונדק קטן ועלוב למראה בשם הקלחת הרותחת. אלמלא האגריד לא היה מצביע עליו, לא הייתי שמה לב שהוא קיים.

האנשים האחרים פשוט התעלמו מקיומו. עיניהם החליקו מחנות הספרים לחנות התקליטורים, בלי לראות את הפונדק הלזה.

" אמ.. האגריד?" שאלתי. " האנשים האחרים יכולים לראות את הפונדק?". " את מתכוונת למוגלגים" הוא השיב." הם לא יכולים".

"מוגל- מה?" שאלתי בבילבול. " מוגלגים. אנשים שאין להם כוחות קסם" הוא חייך.  " למה הם לא יכולים לראות את הפונדק?" הסתקרנתי.

" בגלל כישופים", הוא ענה קצרות ולא יסף. הוא משך את ידי, ונכנסנו לקלחת הרותחת.

" המשקה הרגיל, האגריד?" שאל הפוננדקאי. " לא, לא תודה, טום" השיב האגריד. " באתי לעזור לתאליה הצעירה לנות את ציודה לשנתה הראשונה", הוא חייך.

" אה... אני מבין", חייך האיש ששמו טום, ויצא מהבר. " תאליה" הוא הסתכל עליי. " כל כך מזכירה את אימך...". " את ביתה של לילי פוטר?" שאל.

" כ-כן" השבתי, קצת מפוחדת. " שומו שמיים!" קרא טום. " לא ידעתי שניצלת!" הוא לחץ את ידי בחום.

" בואי, תאליה", האגריד החווה בידו על הפתח שבצד השני של הפונדק. מיהרתי להסתלק, מפחדת מהאיש הישיש שבבר.

ת"ב?

והרבבה!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא