אליזבת מאלפוי

תודה לתגובות (המעטות יש לציין) שאהבו את הסיפור! (בינהם עורבני חקיין ופוטר לילי) אני נורא משתדלת לעדכן מהר, אפילו שאתם לא מגיבים. (ויש לציין שזה ממש מעצבן אותי) 
הנה משחק הקווידיץ' שלו חיכיתם הרבה זמן.
תהינו!
 

פרק 4
הפתעה לא נעימה

"נו, תתעודדי אלי. 'את לא יפה כשאת בוכה- ' " ניסתה רינה לעודד את אליזבת העצובה.
"אני לא מבינה מי האדיוט שכתב את השיר הזה, הוא ממש לא מעודד." היא קטעה אותה והביטה בה בזעם, אבל הציניות והמרירות שבקולה גרמה לה לחייך.
"את מעודדת את עצמך!" קראה רינה בהתפעלות. היא עזרה לאליזבת לקום. היא ישבה עד עכשיו מתחת לאחד העצים. "מחר יש משחק קווידיץ'! את לא יכולה להרשות לעצמך ללכת לישון מאוחר. תראי לאלה הזאת!"
"זאת לא אלה. זה סקורפיו. הוא לא מתנהג כמו אח." היא אמרה בעצב. רינה חיבקה את אליזבת, והחיבוק עודד אותה מאוד. היא הביאה אותה לחדר שינה. השעה הייתה כבר עשר. לאליזבת לקח קצת זמן להירדם, שינה חסרת חלומות.

"קומי! היום המשחק הגדול!" רינה ניערה את אליזבת. 

"קמתי!" היא התיישבה במיטה. היא הביטה ברינה בעניים מאושרות.
הן ירדו לארוחת בוקר והתיישבו ליד אוליבר, שהעמיס על הצלחת שלו כל כך הרבה אוכל, שהזדקק לעוד צלחת.
"אני רוצה לראות איך תאכל את כל זה בלי להקיא." גיחכה רינה.
"היי!" הוא אמר בפרצוף נעלב.
"לא תיעלב אם אני אעוף רחוק ממך נכון?" גיחכה אליזבת ורינה פרצה בצחוק. אוליבר חייך בעל כורחו.
אחרי ארוחת הבוקר כל שחקני הקווידיץ' הלכו להתלבש.
כשאליזבת יצאה עם המדים האדומים – צהובים של גריפינדור, היא הסתכלה במראה. כל אחד היה אומר שהיא נראית יפה, אבל היא לא חשבה ככה. היא נגעה בשרשרת הדולפין שלה. רינה כישפה לה את המשקפיים שלא יפלו, ולפי בקשתה, גם את השרשרת. אליזבת לא הייתה מוכנה להיפרד ממנה אפילו לרגע אחד.
היא הסתכלה במראה, וראתה את אימה לידה. שערה החום פזור מאחורי גבה, עיניה הכחולות מביטות בה בנועם.
היא הייתה שקופה, כמו רוח רפאים ובקושי היה ניתן להבחין בה. היא נגעה בכתפה.
"אני גאה בך." אליזבת יכלה לשמוע את קולה. אליזבת עזבה את השרשרת, ודמותה של אימה התפוגגה. זה היה ממש מוזר. אבל לא הספיקה להרהר בעניין כי קטעו את מחשבתה.
"משחק ראשון." היא שמעה את אוליבר. "מתרגשת?" אליזבת חיבקה אותו.
"בטח שאני מתרגשת!" היא צחקה
"אני רק מקווה שלא תחבטי מרביצן אליי."
"אני לא מבטיחה כלום. נראה אותך עכשיו מנסה לעצבן אותי." הקניטה אותו. אחרי כמה שניות כל הקבוצה עמדה בחדר.
"זה המשחק הראשון שלנו העונה, ואני רוצה שתדעו שאני מאוד גאה בקבוצה שלנו השנה! אנחנו נצליח לנצח את סליתרין!" ג'וש עודד אותם. מיד אחרי זה הם יצאו למגרש לקול תשואות של מיליון ילדים. אליזבת ראתה את רינה ואת רוז מרימות שלט שרשום עליו: 'בהצלחה!' וציור של אריה לידו. הדבר עודד את אליזבת ונגע לליבה. ג'וש והקפטן של סליתרין לחצו ידיים וכולם התיישבו על המטאטאים.
מאדאם הוץ' שרקה והם עלו למעלה.
"והם עולים למעלה!" קולו של השדרן, אנדרו ג'ורדן מגריפינדור נשמע, תחת פיקוחה הצמוד של פרופסור מקגונגל.
"כריסטינה תופסת את הקואפל, היא מוסרת לאוליבר, תלמיד שנה רביעית חדש בקבוצה של גריפינדור.
 אוליבר מתעופף, מתחמק ממרביצן ששלח אליו ג'קסון, החובט הסליתריני ו.....מבקיע! המשחק בקושי התחיל והתוצאה כבר 10-0 לגריפינדור." אליזבת חייכה וחזרה להתמקד במרביצנים.
"והקואפל אצל סליתרין. פול מחזיק בכדור, הוא מוסר אל שון, שמחזיר לו אותו, שמוסר לסאם, היא מתקרבת אל השער ו... אוח, זה בטח כאב. מרביצן שנשלח על ידי אליזבת מגריפינדור. תגלית חדשה של ג'וש. אני מקווה שזה לא שבר. סתם צוחק, זה יהיה נהדר."
"ג'ורדן!"
"סליחה פרופסור. בחזרה למשחק. הכדור אצל סליתרין. שון מתקרב אל השער, מוסר אל פול, שמפספס את הכדור! זה עוד לא קרה מעולם! גריפינדור תופסת את הכדור. תמיר מוסר לכריסטינה, מחזירה לו את הכדור. כריסטינה, תמיר, כריסטינה, תמיר מוסר לאוליבר, שקולע! 20-0 לגריפינדור!"
ברקע נשמעו תשואות מגריפינדור וקולות בוז מסליתרין.
אליזבת שמחה כשהגיעו אליה מרביצנים, כך היא יכלה לחבוט ולהפריע לסליתרין, אבל בהתחלה לא הגיעו אליה כמעט בכלל מרביצנים. עד שגריפינדור קלעה בפעם השנייה.
"מה זה? אני רואה את מאלפוי רודף אחרי משהו!" כל הקהל הביט בסקורפיו, ששלח את ידו כדי לתפוס את הסניץ' הקטן והחמקמק. באותו רגע הייתה לאליזבת הזדמנות. היא חבטה במרביצן בכוח רב אל סקורפיו. הוא לא פגע בו, אבל עבר מול פניו והסיח את דעתו לשנייה, אבל הסניץ' כבר נעלם. הקהל הריע.
"כל הכבוד לאליזבת! הסחה נחמדה! והכדור אצל סליתרין. פול מוסר לשון, שמוסר לסאם. היא מתקרבת לשער, הכדור עובר את השומר הגריפינדורי וסאם קולעת." אנדרו אפילו לא טרח להסתיר את האכזבה שלו. סליתרין הריעה.
"אבל אל תטעו חברים! זה עדיין 20-10 לגריפינדור." קרא ג'ורדן. 
מרביצן עף אל אליזבת. היא חבטה בו, אבל הוא הסתובב וחזר אליה. היא התחמקה ממנו. פתאום גם השני הגיע אליה.
היא עפה קדימה, מאיצה במטאטא הישן להתקדם יותר מהר. היא סובבה את ראשה לאחור וראתה רק מרביצן אחד מאחוריה. היא לא הבינה איפה השני. היא הסתכלה קדימה וראתה את המרביצן השני דוהר אליה.
אליזבת הרימה את המחבט וחבטה בו בעוצמה רבה. המרביצן עף קדימה, עשה סיבוב וחזר אליה.
"מה אני רואה שם? האם המרביצנים השתגעו? הם רודפים אחרי החובטת מגריפינדור. היא חובטת באחד. הוא עף היישר אל הרודף הסליתריני שמחזיק בכדור. הוא מתקרב אליו, מה זה?! המרביצן מסתובב! הוא חוזר אל מאלפוי!"
"ג'וש!" צרחה אליזבת אל החובט השני. ג'וש ניסה להתקרב כדי לעזור לה, אבל המטאטא שלו השתגע. שריקה נשמעה.
"וג'יימס פוטר תפס את הסניץ'." אף על פי שאנדרו ג'ורדן היה אמור להישמע שמח, הוא לא, גם האוהדים לא צרחו. כולם הביטו באליזבת המסכנה, שמנסה להתחמק מהמרביצנים המטורפים.
"שמישהו יעזור לה!" צרח אנדרו. אליזבת ראתה שאחד המרביצנים עוזב אותה.
היא נשמה לרווחה, אבל לא להרבה זמן. היא ראתה שהוא חוזר, עם תנופה. היא התכוננה אליו וחבטה בו בעוצמה כזאת שהמחבט נשבר.
המרביצן עף רחוק, אבל חזר. לא היה לאליזבת איך להתגונן. היא האיצה במטאטא, אבל כמה מהירות אפשר לצפות ממטאטא בית ספר ישן?
אליזבת התעופפה למעלה למעלה. היא הסתכלה מאחוריה וראתה רק מרביצן אחד. היא הבינה שהשני כנראה מקדימה. היא ניסתה להתעופף הצידה, אבל איחרה את המועד.
 המרביצן התנגש בה בעוצמה. היא איבדה את שיווי המשקל שלה ונפלה מהמטאטא.
היא צרחה. לא רק מהנפילה, אלא גם מהכאב הרב שהמרביצן גרם לה.
היא הסתכלה למטה, וראתה שהיא בכלל לא קרובה לאדמה, ולא הייתה בטוחה שמנפילה כזו היא תצליח לצאת בחיים. דמעות זלגו מעיניה. היא נגעה בשרשרת הדולפין שלה, אולי בפעם האחרונה.
פתאום משהו תפס בידה. מישהו. היא הרימה את ראשה והביטה באחיה.
"סקורפיו..." היא אמרה בלחש. היא עדיין בכתה. הכאב היה נוראי.
"אני כאן." הוא אמר לה. פתאום עוד מרביצן הופיע. הוא פגע לאליזבת ביד. היא זעקה בכאב. והכאב גרם לה לעזוב את ידו של סקורפיו, אבל הוא תפס בידה השנייה.
"הכל יהיה בסדר." הוא לחש. הדאגה הייתה גלויה בעיניו.
עוד מרביצן התקרב. שנייה לפני שפגע שוב באליזבת, הוא נעצר והסתובב. זה היה מוזר, אבל לאליזבת לא היה כוח לחשוב על זה.
סקורפיו הוריד אותם לאדמה. הכאב וההלם מוטטו אותה, והיא התעלפה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא