לאהוב לנצח

"הרמיוני?" ניגשתי אליה אחר הצהריים, "אנחנו יכולות לדבר?"

"כן בטח!" היא הרימה את ראשה מהספר שהיא קראה, "זה משהו אישי?"

"די..."

"אז רוצה לצאת החוצה, או לעלות למעונות? אני פשוט לא חושבת שזה רעיון טוב לדבר על זה כאן, בחדר המועדון."

"כן..."

עלינו לחדרי השינה של הבנות ונכנסנו לחדר שלה.

"קרה משהו?" היא שאלה, "רגע- זה קשור להארי, נכון?"

"האמת שלא כל כך... זאת אומרת- כן. איכשהו. אבל לא בדיוק..."

"איבדתי אותך."

"זה קשור יותר למאלפוי."

"מאלפוי?!"

"כן. אמממ..." לא ידעתי איך להתחיל.

"ג'יני...?" הרמיוני שאלה בטון מודאג, "רגע... הוא עשה לך משהו? פגע בך?!"

"לא! זאת אומרת, לא ממש. אני לא יודעת. כאילו... זה לא שהוא פגע בי, זה... זה מסובך!"

"מה זאת אומרת?" הרמיוני קמטה את מצחה, כמו שהיא עושה בכל פעם שהיא מנסה לפתור איזו בעיה מסובכת.

"הוא דווקא מתנהג בדיוק ההפך. הוא נחמד כזה ו... והוא הציל אותי אתמול!"

הרמיוני הביטה בי בשאלה.

"זוכרת את מה שקרה אתמול, באולם הגדול?"

"עם הארי?" היא שאלה, "כן. חשבתי שעל זה תדברי איתי... הארי באמת ממש מצטער, את יודעת איך מאלפוי יודע לפגוע בו בדיוק במקומות שהכי מעצבנים אותו ו..."

"כן! אני יודעת. הארי דיבר איתי. אבל זה לא זה..."

"אז? מאלפוי אמר לך משהו אחר כך?! רגע לא! אמרת שהוא עשה ההפך והציל אותך...?! הבנתי נכון?"

"כן..."

"ממה הוא הציל אותך?!"

"מעכביש ענק. ביער."

"מה?! אוקי. עכשיו אני סופית מבולבלת."

"אני לא במצב יותר טוב משלך..."

"למה היית בעיר? עם מאלפוי?!"

"לא הייתי איתו ביער..."

"אז למה היית בלעדיו ביער?! ומה הוא עשה שם?"

"רצתי לשם אחרי מה שהארי אמר... ואני לא יודעת מה הוא עשה שם..."

הרמיוני נראתה מהרהרת לכמה רגעים, ואז קראה פתאום, "נכון!!! את צודקת! אחרי שיצאת מהאולם הגדול בריצה, מאלפוי רץ אחרייך!!!"

בקטע הזה, שתינו היינו מבולבלות וניסינו להבין מה באמת אומר המשפט האחרון. עמדנו זו מול זו, כל אחת מביטה בנקודה אחרת בחלל.

לאחר כמה דקות הרמיוני התיישבה ואמרה, במלוא הרצינות, "ג'יני-"

התנערתי ממחשבותי והתיישבתי לידה.

"אאני חושבת ששתינו חושבות על אותו דבר..."

"על מה את חושבת?"

"על מה את?" היא שאלה.

"על זה שהכל פשוט לא הגיוני. לא נורמלי! לא... אפשרי!!!"

"למה את מתכוונת?"

"אני מתכוונת, שלפני כמה ימים, מאלפוי מגיע וכמו תמיד מעליב אותי, יום אחרי זה הוא פתאום כבר מתנהג אחרת, אחר- כך הוא רב עם הארי על זה שהארי שובר לי את הלב, אלוהים יודע מה זה אכפת לו בכלל, אחר כך הוא רץ להציל אותי ו..."

"ו...?" הרמיוני צחקה.

"מה את צוחקת?!" התעצבנתי. וגם הסמקתי, אלוהים יודע למה. "הרי זה ברור שהכל משחק שלו וש... ושמה שהארי אמר היה סתם שטות!!!"

"אבל אמרת שהוא כבר ביקש סליחה..."

"לא לזה התכוונתי... התכוונתי למה שהארי אמר אחר כך...."

"הוא אמר עוד משהו?!"

"לא, אני מתכוונת אתמול... אחרי שהוא ביקש סליחה... סיפרתי לו גם את כל מה שקרה. ואז הוא אמר שהוא יודע למה מאלפוי עושה את כל זה... אבל הוא טועה! זה פשוט לא הגיוני!!!"

"מה הוא אמר...?" הרמיוני המשיכה לחייך את החיוך הכל- יודע שלה, את החיוך הזה שאומר 'איך את לא מבינה את זה?! זה כל כך ברור!'

אני שונאת שאנשים מחייכים ככה!!!

"הוא אמר ש... זה לא להיות מה שהוא אמר!"

"ג'יני- מה הוא אמר?!" היא הדגישה.

"הוא אמר שמאלפוי... אוהב. אותי. את מבינה איזה טפשי זה?!"

"לא." היא צחקה, "זה לא טפשי. זה דווקא מאוד הגיוני..."

"זה... מה?!"

"תחשבי על זה- איזה עוד סיבה תהייה לו לרוץ אחרייך לתוך היער האסור?!"

שתקתי. איזה באמת סיבה תהייה לו?!

יכולות להיות מיליון סיבות!!! אולי זאת איזו תוכנית מרושעת שלו שכדי שהיא תעבוד הוא צריך את האמון שלי?!אולי הוא מנסה לראות אם אני אפול בקסם שלו כדי שאחר- כך הוא יוכל לרדת ולצחוק עלי?! אולי... אולי... אולי זה בכלל לא מאלפוי ומישהו רק מתחזה אליו?1 או שמישהו השתמש עליו באימפריו, או עוד איזה כישוף- שליטה כלשהו?!

אני לא יודעת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואולי הם צודקים?

אולי הוא באמת... אוהב אותי??

אולי החיים שלי באמת מתחילים להיות כמו איזה רומן כושל שכותבת ילדה בת 15 וחצי ומנסה להכניס לעלילה כל מיני סיבוכים מוזרים, רק כדי לעשות סוף קיטשי ודביק מידי?!

כן- זה באמת נראה ככה.

טוב, אז אולי בכל זאת יש תקווה לסוף טוב, ולא משנה עד כמה הזוי ולא מציאותי הוא יהיה, אחרי כל מה שקרה פה בכמה ימים האחרונים.

"את באמת חושבת ככה...?"

"יש סיכוי מאוד גבוה לזה..."

"אז מה אני אמורה לעשות?"

"את יודעת- הדרך הכי טובה לגלות מה הוא מרגיש זה פשוט- לשאול!"

"את צוחקת עלי?! את רוצה שאני אבוא למאלפוי ואשאל אותו- 'תגיד, אתה אוהב אותי במקרה?' ?!"

"לא ככה!" היא צחקה, שוב, "אני חושבת שאת יכולה לחשוב לבד על דרך... אם את צריכה עזרה- את יודעת איפה למצוא אותי!"

"אוקי..."

"טוב, הבטחתי לרון שאני אעזור לו להתכונן לשיקויים... אז ביי, אני מניחה..."

"ביי. תודה," עניתי, שוקעת שוב במחשבות על כל מה שדיברנו עליו.

והיה לי באמת הרבה על מה לחשוב.

אבל אולי יהיה יותר טוב לחזור לחדר השינה שלי קודם...

הפרק הקודם		הפרק הבא