רק בדיחה לא מזיקה

"אוקי, עכשיו על זה אני מדבר. תוכנית של רשע טהור. רשע עם דגש על המואהאה!" פרד צחקק, מעשה את ידיו באושר.

 

"הרמיוני תכה אותך למוות, אתה מבין את זה, נכון?" שאל לי נואשות. במשך השנים לי הפך קרוב לתאומים כמעט כמו שהם היו אחד לשני, אבל הוא תמיד היה האחרון לחשוב על תוכנית משוגעת והראשון לומר "ח`ברה, זה לא רעיון טוב. זה אחת מהפעמים שעלינו לא לעשות את זה." במילים אחרות, בניגוד לתאומים, לי היה כמעט שפוי.

 

“זה יהיה מחיר ששווה לשלמו כדי לראות את פניה," אמר ג`ורג`, מגחך. "זה באמת יהיה."

 

פרד נעצר ונעץ בו מבט מלוכלך. "ג`ורג`, זה לא היה תומך לחלוטין."

 

"הו, נכון." הגיחוך של ג`ורג` נעלם מיד והוא נעץ מבט בלי. "היא לא תכה אותו למוות. היא תהיה מופתעת מידי. וגם אם היא לא, פרד רץ מהר יותר... אני חושב."

 

“תודה, ג`ורג`," אמר פרד, מגלגל את עיניו.

 

שלושתם ניגשו לפתח הדיוקן ואמרו לגבירה השמנה את הסיסמא. הם העניקו להרמיוני מספיק זמן לחזור מהספרייה... ואכן, היא ישבה שם, יושבת עם הארי, רון וג`יני בפינה. פרד חייך אליה חיוך קר והרים את גבותיו, מעניק לה זמן להבין שמשהו גדול עומד להתרחש. ואז הוא העביר מבט כועס ופגוע על פניו, מתאפק שלא לפרוץ בריקוד עליז כשראה את פבראטי ולבנדר מסתובבות לכיוונו.

 

"אני לא מאמין עליך!" שאג פרד, בקול כל כך חזק עד שחצי מחדר המועדון קפץ. "בדיוק שחשבתי שעברנו את זה! בדיוק כשחשבתי שנוכל לחזור להיות ביחד שוב!"

 

הבעה של כעס והתמרמרות הופיעו על פניה כשהבינה מה הוא עושה, אבל ההבעה הזאת נעלמה במהירות ופניה הפכו לשלווים. ג`יני זעפה אל פרד, ג`ורג` ולי בעוד הארי ורון נראו מבולבלים. אז ג`יני יודעת מה קורה... מעניין, פרד חשב, מתייק את המסקנה בראשו למאוחר יותר.

 

"איך יכולת, הרמיוני?" פרד המשיך. "איך יכולת?"

 

“על מה הוא מדבר, `מיוני`?" הארי שאל בחשד.

 

“אני אספר לך על מה אני מדבר!" פרד צעק. "היא נישקה את אחי!" הוא היה צריך לאזור את כל כוח רצונו כדי לא לגחך נוכח ההבעות שהיו בחדר. השתנקויות, לחישות ומבטים מופתעים... הו, ההבעה שעל פניו של הארי הייתה מצחיקה לגמרי.

 

הרמיוני נעמדה. היא רעדה והראתה על סף דמעות; פרד תהה אם הוא באמת עיצבן אותה לפני שהבין שגם היא משחקת. "אני מצטערת, פרד," קולה בקושי עלה על לחישה, והגיע אל האנשים שבחדר הדמום. "הוא...אתם כל כך דומים!"

 

"זה לא תירוץ!" שאג פרד. "היינו יחד עידנים! אנחנו מכירים אחד את השני כבר שנים! את היית צריכה להכיר אותי עד עכשיו!"

 

"פרד שאני הכרתי לא היה מספר לכולם את מה שהחלטנו לא לספר," הרמיוני ירקה, קולה מתגבר. "פרד שאני הכרתי לא היה חושב שזה מצחיק! פרד שאני הכרתי לא היה גורם לי לריתוק ומביך אותי בציבור! פרד שאני הכרתי היה יודע שזה שנישקתי את ג`ורג` לא היה לגמרי באשמתי!" היא כבר צרחה. "ג`ורג` יכול היה לומר לי שאני טועה בכל זמן! הוא ידע שחשבתי שהוא זה אתה לפני שנישקתי אותך, והוא יכול היה לומר משהו! האם הוא אמר? לא! הוא יכול היה להדוף אותי בכל זמן! האם הוא עשה זאת? לא! הוא קירב אותי אליו והמשיך לנשק אותי! הוא החליט שליהנות יותר חשוב מרגשות תאומו וידידתו!" היא הסתובבה לנעוץ מבט בג`ורג`.

 

ג`ורג` בלע את רוקו, הסמיק והסתכל הצידה, לא נהנה מהתפנית הלא צפויה. תריסר אנשים התבוננו בו בסקרנות בעודו מחליט שהתקרה מעניינת באופן יוצר דופן.

 

לקח לפרד דקה כדי להשיב לה. "אל תהפכי את זה לאשמתו של ג`ורג`! את זאת שבאה אליו!" ג`ורג` הנהן נמרצות והסתכל על הרמיוני במבט של "נכון!".

 

"ובכן אולי אם לא היית מתנהג כמו אדם שונה לאחרונה הייתי מצליחה להבדיל ביניכם בקלות יותר," הרמיוני השיבה.

 

“אל תספרי לי את זה!" אמר פרד, מאמץ את ראשו למצוא דרכים לנצח בקרב הזה; הוא החל להשיב בצורה עלובה.

 

“אתה יודע מה, פרד? אנחנו פרודים מהרגע, במקרה שלא הבחנת," הרמיוני אמרה לו, מאגרפת את ידיה על חזה. "אני יכולה לנשק את מי שאני רוצה. אני לא רואה איך זה מעניינך שנישקתי את ג`ורג`."

 

“סליחה?" אמר פרד בקול חד. אוקי, זה נהיה מגוחך.

 

“שמעת אותי. אז התכוונתי לנשק אותך ובמקום נישקתי את תאומך. אופס, טעות שלי!" שפתיה הביעו בוז. "מבזק חדשות: אני לא שייכת לך."

 

“בטח שכן!" פרד זעף. לי הביט בו בחוסר אמון ופרד הבין שהוא נכנס יותר מידי לדמות, והוריד את המינון. "את החברה שלי!"

 

"אני הייתי החברה שלך!" הרמיוני צרחה. "אבל עכשיו אני לא ואני לא אשוב להיות איתך עד שתפסיק להיות מנוול שכזה!"

 

“אני אפסיק להיות מנוול כשאת תעשי זאת! ותתרחקי לעזאזל מאחי!" פרד צעק בחזרה.

 

“אני לא יכולה למנוע את זה שג`ורג` מנשק טוב!"

 

בזאת, הרמיוני אחזה בדברים שלה ועלתה במהירות במדרגות לחדרה. ג`יני העניקה לאחיה גיחוך יודע לפני שרדפה אחרי הרמיוני עם הבעה מזויפת של הדאגה-של-החברה-הכי-טובה.

 

"זה היה יכול להיגמר טוב יותר," ג`ורג` מלמל כשלחישות נשמעו מכל רחבי החדר.

 

“כנראה שכן," לי מלמל.

 

“קדימה, חברים," אמר פרד באנחה. "בואו נתארגן מחדש."

 

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

 

הארי הסתכל על פרד, ג`ורג` ולי ג`ורדן בעודם עולים לחדרם, ואז הסתכל אל חדר המעונות של הבנות. "תישאר כאן," הוא אמר לרון בתוקף, ואז עלה לחדרה של הרמיוני בלי להביט לאחור.

 

הוא שמע קולות צחוק ממעלה המדרגות המעוגלות. "ראית את ההבעה שלו?" הוא שמע את ג`יני שואלת.

 

"תשכחי ממנו; ראית את ההבעה של ג`ורג`?" הרמיוני השיבה לאחר שצחקה. "הם הולכים להתחרט על זה שהגיעו להוגוורטס כשאני אסיים איתם."

 

הארי פתח את הדלת, לא טורח לדפוק. ג`יני והרמיוני, שישבו של מיטתה, הסתובבו כדי לפגוש אותו בהבעות תמימות. "הארי!" קראה הרמיוני. "אתה... אסור לך להיכנס לכאן..."

 

"דברי, הרמיוני," אמר הארי בעצבנות. "עכשיו."

 

“אמ... על מה?"

 

“תפסיקי עם זה. אנחנו חברים שלך, ואת משקרת לנו. שלא להזכיר עד כמה רון עצבני על כל העניין. מה קורה?"

 

הרמיוני נאנחה והסבירה. הארי הקשיב, הבעתו אדישה. "אני מצטערת, הארי. לא ידעתי מה לעשות. אני רק..."

 

"הרמיוני," הארי התפרץ, "היית צריכה לספר לנו. אני לא יכול לדבר בשם רון, אבל אני בטוח שהוא היה מרגיש הרבה יותר טוב אם היה יודע שזאת רק מזימה."

 

“אתה חושב שרון היה שמח לדעת שהתעסקתי עם ראשו של אחיו על ידי זה שנישקתי אותו?" הרמיוני שאלה בספקנות.

 

“לא, אבל אני חושב שהוא היה מרגיש טוב יותר אם היה יודע ששום דבר לא קרה בינך לבין פרד מאחורי גבו," אמר הארי בפשטות. ואז הוסיף, "מאחורי גבינו."

 

"אוקי, אני אספר-" אמרה הרמיוני, אבל הארי כבר קרא לרון לעלות אליהם.

 

רון הגיע אחרי כמה דקות, נראה נבוך ומבולבל. "מה?"

 

"הרמיוני צריכה לספר לך משהו," אמר הארי, נועץ בהרמיוני מבט קר.

 

הרמיוני בלעה את רוקה. "רון, שום דבר לא קרה ביני לבין פרד, ושום דבר לא קורה עכשיו. אני רק מנסה להחזיר לו על ששיקר ושנישק אותי, והוא נלחם חזרה."

 

רון בהה בה בחוסר הבעה במשך זמן רב. "אני אהרוג אותו," הוא אמר לבסוף, נע לעבר הדלת.

 

"רון!" ג`יני התפרצה, אוחזת בזרועו של רון. "בוא הנה, שב."

 

"הוא הכתים את המוניטין של החברה הכי טובה שלי," נהם רון. "אני אהרוג אותו."

 

“תפסיק עם זה, רון. אנחנו הולכים להחזיר לו בדרכו שלו," אמר הארי במעשיות.

 

“יש לך רעיונות?" שאלה אותו הרמיוני בתקווה.

 

הארי הסמיק, מה שגרם להרמיוני להישען לאחור, מזועזעת, "אולי יש לי כמה," הוא הודה.

הפרק הקודם		הפרק הבא