הנשף

"אני מצטערת שהייתי כזאת כלבה. " אני מתוודה.

"אהה, בזה אני מסכים, " הוא מחייך. "אבל מתי?"

"שהגנת על הוגו ולא אמרתי תודה. שאמרתי שסלית'רין זה בית חרא. "

"אה, זה בסדר, " הוא אומר בהבנה. "חשבתי שאת רוצה להתוודות על משהו אחר, את יודעת. "

"על מה בדיוק?"

שתיקה. "עזוב, לא משנה." אני אומרת.

"נפרדתי משרלוט. " הוא אומר, מובך. אתם חושבים שאני לא נבוכה לגמרי עכשיו? שאני לא לקפוץ מהחלון ולמות?

הוא בטח חושב שאני אגיד עכשיו "איזה יופי", או "סוף – סוף", או בכלל משהו בסגנון הזה. אבל האמת שאני לא רוצה להיות גורם לפרידה של מישהו. יכול להיות שהוא נפרד ממנה בגללי.

"אה. אני חושבת שאני אמורה להגיד מזל טוב."

"פחות או יותר."

"למה?"

"היא מפלצת כזאת. רמה שלישית. בדרך לראשונה. היא עשתה דברים נוראיים. "

"הם לא יכולים להיות כאלה נוראיים... " אני מעירה לו. "אם נפרדת ממנה. "

"אל תמעיטי בערכי, רוזלין וויזלי, " הוא אומר לי. "אני עלול להמעיט בשלך. בקרוב אם תמשיכי ככה. "

"אני מצפה לזה בקוצר רוח. " אני קוראת בקול.

"זה יגיע ברגע הכי לא צפוי. " הוא לוחש. "את תיראי. "

"אבל אני אצפה לזה. אתה לא תצפה למכה שלי. "

"את יודעת, אני חושב שאני מרכך אותך. "

"סליחה?"

"את מדברת איתי יותר מפעם. "

"זה לפני שהבנתי שאתה אידיוט גמור ואין לך תקווה. "

"מה אמרת?"

"אמרתי שאתה אידיוט גמור. "

אני נהנית להדגיש את שתי המילים האלה. אני חוזרת עליהן שוב ושוב. אני קמה עם ספריי ומתחילה לרוץ, והוא רודף אחריי. אנחנו צוחקים ומתגלגלים על הדשא מלא-השלג עד לשפת האגם השחור והקר. עד שאל' קורא לנו ואומר לנו לבוא למועדון. שקרה משהו.

"מה קרה במועדון?"

"זו אמברידג'." הוא אומר. אנחנו מתחילים לרוץ.

"שלום לכם, תלמידי גריפינדור. אני רואה שכולכם פה. פוטר, וויזלי, מאלפוי." היא אומרת במתיקות יתר, כמו תמיד, ואני מסמיקה.

כל הגריפינדורים סביבה. סאלי, חברתו של ג'יימס– זו ששנואה עליי קשות – צוחקת עם איתו והם מתמזמזים בקצה החדר כמו איזה זוג דפוקים.

"ג'יימס!" אני לוחשת לו בכעס. הוא ישר רץ לכאן.

"אופס. סילחי לי, פרופסור. " הוא אומר לאוהבת החתולים. היא נועצת בו מבט. סאלי מקבלת מבט שנאה מאוליביה, שהחליטה לבוא פתאום. היא עומדת ליד לוסי ושתיהן מתלחששות. אמברידג' מקשקשת על הביקורות, ואני מצחקקת יחד עם שתי חברותיי.

" השינויים שיחולו כאן לא יהיו משמעותיים בכלל... רק יותר שיעורי בית ומשמעת בשיעורים, ילדים... וכולי וכולי וכולי..."

היא מסיימת ויוצאת מהחדר. כל אחד הולך לסידוריו בדממה מוחלטת. אני מתיישבת עם אוליביה ולוסי ודנה איתם על נושא חשוב מאוד.

השיער של ניילוורט. אם הוא מתאים לעיניים של ג'וליה פנדלטון. ולשמלה השחורה שהמעצב ג'ונתן לופז עיצב במיוחד בשבילה. כן, כל בית הספר יודע.

עוברות כמה שעות. אנחנו הולכים לארוחת הערב ואז לישון.

אני מתעוררת בשש וחצי. אני, לוסי ואוליביה מתארגנות מהר. אנחנו ממהרות לארוחת הבוקר. ג'יימס יושב עם סאלי, אל' מדבר עם מאלפוי על לוסי והנרי, שזו מתהלכת איתו במסדרונות, בצחקוקים ובפטפוטים. אנחנו ממהרים לשיעור שינוי צורה.

כל השיעורים עוברים בסדר. כל היום, האמת. אבל יש רק בעיה אחת.

יש היום משחק קווידיץ'.

הפרק הקודם		הפרק הבא