נעל הזכוכית המכושפת

נראה לי אתם לא כל כך אוהבים את הפאנפיק*~*

לא יודעת למה אני ממשיכה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;

כל התלמידים יורדים מהרכבת.

הרמיוני מתנצלת, והולכת מן המקום בהבטה כי תחזור במהרה.

"מעניין לאן היא הולכת," אני מהרהרת בקול.

ג'יני מושכת בכתפייה ואנחנו מתקדמות.

אנחנו צועדות אל עבר האגם בשתיקה.

"לאיזה בית את חושבת שתתמייני?" שואלת אותי ג'יני.

"בתים?" אני מבולבלת. מה אלה בתים?

מתמיינים היא נראית מוטרדת. 

"גריפינדור, רייבנקלו, הפלפאף, סלית'רין" היא אומרת בלחש.

"מה אלה?" זה נשמע כמו שמות לכדורים נגד כאבי ראש.

כמו הכדורים הורודים האלו שגריזלדה נהגה לקחת. נוהגת לקחת.

"התלמידים בבית הספר מתחלקים לארבעה בתים," היא מסבירה, 

"כל בית מסמל תכונה אחרת," אנחנו ממשיכות לצעוד.

"איזה למשל?" אני שואלת אותה.

"אמממ... הפלפאף זה טוב לב, רייבנקלו-"

"רייבנקלו יצירתיות ושנינות, גריפינדור אומץ לב ותושייה, וסלית'רין ערמומיות ושאיפה לכוח"

מדקלמת הרמיוני מאחורץ ג'יני קופצת בבהלה, ואנחנו צוחקות.

לפתע אני מבחינה בעוד שני ילדים, שנראים קצת לא קשורים.

"מי אלה?" אני שואלת אותה, את הרמיוני.

"אה, היי רון," אומרת ג'יני ומנופפת אל הילד הג'ינג'י.

"אתם אחים?" אני מעבירה את מבטי בין שניהם, "דרך אגב- יש לך לכלוך על האף"

רון מזעיף את פניו והרמיוני ממשיכה.

"זה הארי," הארי. הילד השחור בעל העיניים הירוקות מביט בנו בחיוך.

ג'יני מביטה בו במבט ממושך, "הארי פוטר?!" היא נדהמת.

"שלום," הוא אומר ומנופף בידו.

אני מביטה בו בבלבול. "מי זה הארי פוטר? אתה סוג של מפורסם?"

"אה, כן," הוא מביט בה, "סוג של"

הרמיוני בניפה את ידה.

"בואו נלך לסירות, אנחנו מאחרים," היא אומרת ואנחנו רצים אל עבר הסירות.

ענק.... ענקי, מנופף לנו ואנחנו עולים לסירה.

"האגריד," אומר הארי בשמחה.

~~~~~~~~~~~~~~~~

עוברות מספר דקות.

לאחר פטפווטים רבים, אנחנו מגיעים.

"מה זה המקום הזה?" אני שואלת.

האגריד מביט בי בהפתעה, "בית הספר הוגוורטס, כמובן,"

אני מביטה בו בבלבול. "מצטערת... אני... לא יודעת, צריך מחברות? ספרים?"

הארגיד צוחק. "אני מניח שהכל נמצא כבר בתיק שלך, תפתחי אותו,"

אני פותחת ורואה הרים של ציוד.

"וואו" 

"עכשיו, אל האולם הגדול, חברים," הוא אומר בזמן שאנחנו יורדים מהסירה,

"נדבר בהמשך,"

ואנחנו צועדים אל עבר הטירה הגדולה, בעקבות תלמידים רבים.

אני מהרהרת. מעניין באיזה בית אהיה.

"ברוכים הבאים להוגוורטס! אני פרופסור מקגונגל," אומרת אישה בעלת פנים הלובשות הבעה קשוחה,

"חכו רגע," היא ממתינה מעט ופותחת את דלת האלון הכבדה.

היא ממשיכה, "ברוכים הבאים אל האולם הגדול!"

ואנחנו נכנסים באיטיות אל האולם העצום בגודלו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הפרק הקודם		הפרק הבא