לתקן את העבר

אני מדלגת על כל הקטע של הרכבת. אבל כמה נקודות קטנות.

שיניתי את העלילה ולכן ג'יימס בשנה השנייה, אלבוס ורוז בשנה הרביעית.

את שאר משפחת וויזלי (ויקטורי, דומיניק, וכו' ) אני אזכיר בקטנה. אני לא זוכרת לאיזה בית כל אחד התמיין ומי האחים שלו ומי ההורים שלו.

קריאה מהנה ♡

"תלמידי שנה ראשונה! אל הסירות!" הקול המוכר של האגריד נשמע מרחוק, הוא עמד על התחלת הרציף, קרוב חמיים. אותו אי אפשר לפספס. 

"היי האגריד! מה שלומך?" ניגשתי אליו ביחד עם אלבוס, ג'יימס ורוז. 

"שלום לך הוגו הצעיר והמנומס שלא עושה צרות כמו בן הדודה שלו." המבט של האגריד הופנה לג'יימס ואלבוס, הם נהיו אדומים מיד. האגריד קרץ להם. 

"טוב!" הוא קרא, "שלא תאחר, תעלה לסירה." האגריד הצביע על סירה קטנה. 

התיישבתי בתוכה וראיתי שאני לבד, לפתע ילדה בגילי ניגשה אליי. 

"שלום. אפשר לשבת איתך?" הנהנתי להסכמה והילדה הבלונדינית בעלת העיניים הירוקות התיישבה לידי.

"איך קוראים לך? אני הוגו וויזלי." ניסיתי להרשים אותה. היא הייתה ממש יפה. "קוראים לי אן מאלפוי." נזכרתי שזוהי הייתה הילדה בחנות הגלימות של מדאם מלקין ואבא שלה דיבר עם אימא שלי. כשהיא אמרה את השם מאלוי היא הזדקפה, כיאה לשם משפחתה. 

"אני חושבת שכבר נפגשנו פעם." אן פנתה אליי בחביבות. "נפגשנו בחנות הגלימות. ההורים שלנו דיברו או משהו כזה." 

לאחר שתיקה מביכה של שתי דקות שברתי את השתיקה "לאיזה בית את רוצה להתמיין" היא תגיד סלית'רין עח בטוח. 

"רק לגרינפינדור. הסלית'רנים הם שחצנים ומעצבנים." פי נפער בהלם. "את בטח צוחקת עליי. ינשלו אותך מהירושה אם תתמייני לגרינפינדור. עכשיו היה התור שלה לפעור פה, אך במקום זאת הפה ההמום נהפך לחיוך קליל וילדותי. "אבא שלי אמר שכל הבתים שווים ושסלית'רין בדיוק כמו כולם."

'אין מצב! אין מצב! מהסיפורים של אימא דראקו היה נוכל, אידיוט, שקרן ובוגד. לא יכול להיות שאדם נורא כמוהו יגיד דברים כל כך טובים!' חשבתי לעצמי בלב. 

"קדימה ילדים הגענו!" האגריד קרא לכולנו. הסתדרנו בשני טורים והתקדמנו לאולם הגדול.

עכשיו זאת ההזדמנות שלי! "רוצה להתלוות אליי לאולם?" שאלתי בחיוך שובב. אן הסמיקה והנהנה. 

כשנכנסנו לאולם היה קל כבר להבחין בג'יימס ורוז בשולחן גרינפינדור ואת אלבוס וסקורפיו בשולחן סלית'רין. אני עד עכשיו לא מבין למה אמיץ כמוהו התמיין לשם. 

בשולחן המורים ראיתי המון מורים מוכרים: 

דוד הארי- המורה להתגוננות מפני כוחות האופל.

פרופסור נוויל לונגבוטום- המורה לתורת הצמחים.

פיליוס פליטיק- המנהל.

דראקו מאלפוי- המורה לשיקויים. 

אבא תמיד אמר שעם כל השחצנות של מאלפוי, היה לו כישרון בלתי רגיל לשיקויים. דראקו צעד לעבר מצנפת המיון והחזיק אותה בידו. "כל תמיד שאקרא בשמו יישב על הכיסא והמצנפת תמיין אותו." התלמידים הקטנים, שמלמעלה נראו כמו גמדים בתלבושת אחידה הנהנו בהסכמה. 

"פיניגן, פרנק." ילד מפוחד ניגש לכיסא. המצנפת חשבה לשתי דקות ובסוף צעקה:

"גרינפינדור!" שולחן גרינפינדור השתולל וג'יימס, שאמנם לא היה התלמיד המבוגר אך גם לא הצעיר עשה את רוב הרעש. 

"קרי, האנה." המצנפת בקושי נגעה בראשה וישר צעקה "רייבנקלו!" גם שולחן רייבנקלו השתולל, לא פחות מגרינפינדור. 

"מאלפוי, אן." כל האולם השתתק בתוך שנייה ושולחן סלית'רין, ביניהם אלבוס, ישבו בגאווה האופיינית להם. "המממ.... מעניין מאוד. כל משפחת מאלפוי לדורותייה התמיינה לסלית'רין. אך צר לי, עלמתי הצעירה. כי את מתאימה לגרינפינדור!" שום שריקה ושום צהלה לא נשמע באולם. רק דממה שקטה שחודרת עמוק. 

דראקו פתח את עיניו, אך מכיוון שהיה מורה והיה צריך לתת דוגמה לדור הצעיר, הוא שמר על איפוק. 

"וויזלי, הוגו." דראקו קרא בשמי וניגשתי אל המצנפת מבועת. אם אן התמיינה לגרינפינדור ,לאן אני אתמיין?!. 

"גם פה יש הרבה מחשבה... אתה מתאים לכל הבתים. אח... אם הוגוורטס היו מסכימים לפתוח בית חמישי לתלמידים בעלי כל התכונות הבעיות היו נפתרות. אמנם אתה הבן של משפחת וויזלי, ואימך הייתה אחת מהתלמידות המבריקות בדורה. אך ללא ספק אתה סלית'רין!." גם הפעם נשמעה הדממה הכואבת, אלבוס וסקורפיו היחידים שמחאו כפיים. דוד הארי, שלגם מהמשקה שלו, נשפך עליו ועל בגדיו. הוא ניקה את הכל באמצעות לחש קטן שיכולתי לשמוע מרחוק. 

לאחר המיון, התברר שדראקו הוא ראש בית סלית'רין. הוא הוביל אותנו את חדר המועדון, הדרך אל מרתפי סלית'רין נעשתה קרירה יותר ויותר. 

"הסיסמה היא: בית גרינפינדור." מבטים מבולבלים הופנו אליו. איך יכול להיות שבית סלית'רין ייבחר כסיסמה את השם של האוייב?! 

"אני מבין את המבטים שלכם. זה בשביל שאף אחד לא ייכנס." הוא חייך חיוך שמראה שחלק בליבו עדיין לא התבגר. 

דראקו אמר את הסיסמה ונגלה אליי חדר המועדון היפה ביותר שראיתי. הספות היו בעלות מראה עתיק וקטיפתי בצבע ירוק אזמרגד, על קירות האבן היו מודבקים דגלים ירוקים של בית סלית'רין, תמונות מחזור של הבית ותמונות של נבחרת קווידיץ'. "חשוב שתבינו, גם הקטנים וגם הגדולים. אני לא חבר שלכם, אני המורה שלכם וראש הבית ואתם תיתנו חי יחס ראוי. ברור?!" הטון התקיף שלו הפחיד את כולם, גם את הגדולים. כולם הנהנו בהסכמה.

"זאת מערכת השעות שלכם. כל החפצים שלכם הועברו לחדריכם, ארוחת הבוקר מתחילה בשעה 7 בבוקר ונגמרת בשעה 8. תשתדלו לא לאחר כי לא יישאר לכם כלום. עכשיו תעלו לישון." הוא הצביע על מדרגות של הבנים והמדרגות של הבנות. 

עליתי לחדר שלי, חלקתי אותו עם עוד 3 ילדים. רציתי רק לישון ולכן לא היה לי כוח להתחבר לאנשים חדשים." לבשתי את הפיג'מה שלי ושקעתי בשינה ללא חלומות.

הפרק הקודם		הפרק הבא