דראקו בגרינפינדור

אין לי מילים לתאר כמה אני מצטערת...

אני מחלקת את הפרק לשניים כי כל רגע אמור לבוא טכנאי ולפרמט לי את המחשב

-

הארי:

כל הלילה (יותר נכון-מה שנשאר מהלילה) לא הצלחתי להירדם, חשבתי על השם רידל ועל אנקות הכאב שגופי נכנע אליהם כששמעתי את השם הזה, התבוננתי בשרביטי ובחנתי אותו מכל כיוון. 

במבט עמוק יותר נזכרתי במה שמר אוליבנדר אמר: שבעל השרביט עם הנוצה הזהה לשלי יצר את צלקתי, מה אם אותו משהו או מישהו בשם רידל הוא זה שיצר לי את הלקת?. נאנחתי, "נראה שאצטרך לברר זאת בספרייה".

התלבשתי בגדי בית ספר וירדתי כמה מדרגות עד שהגעתי לחדרו של דראקו, מי יודע אם הוא עוד ישן...

דפקתי פעם אחת, אין עונה. דפקתי שוב "דראקו!", לאחר כמה דקות הוא פתח "מה אתה רוצה פוטר?" השיב דראקו בעודו חצי ישן, הרמתי את שיערי וחשפתי את לקתי האדומה "שכחת?", עיניו של דראקו נפערו, "שיט" הוא מלמל, "חכה חצי דקה" הוא חייך כמתנצל, לאחר כחצי דקה (כן, ספרתי)דראקו פתח שוב את הדלת, הפעם הוא היה מצוחצח, בגדיו היו נקיים למדי ושיערו מתוח לאחור,כ

ירדנו במדרגות לכיוון ארוחת הבוקר, דראקו ורון אכלו כמו חזירים, שיימוס ודין זרקו כדורי בצק על פרוואטי ופאדמה והרמיוני חתכה את הפנקייק שלה כמו מלכת אנגלית, אני? הראש שלי היה מפוצץ מחשבות עד שהוא הוציא לי את התיאבון, הייתי סקרן כל כך ללכת לספרייה וגלות הכל. 

אני ודראקו העדפנו לשבת בשעתיים שיקויים ביחד כדי להשתעמם ביחד ולא בנפרד, חטפנו המון מבטים המומים וכעוסים מצד רון ושיימוס אל לא היה לנו אכפת, רצינו רק שתגיע ההפסקה. 

השעתיים נגמרו ונראו כנצח, אני ודראקו מיד הלכנו אל הספרייה.

הפרק הקודם		הפרק הבא