"היי אמא, אני יוצאת ללוות את החבר'ה המשונים!" רנסמיי קפצה מהכניסה.
"רנסמיי קארלי קאלן, אני עוד לא גמרתי איתך!" צרחה בלה מתוך הבית. שמעתי את רנסמיי ממלמלת משהו שנשמע דומה באופן חשוד ל"הטרחנית הזקנה..."
היא נגעה בידי, וקפצתי בבהלה. מה בדיוק קרה? הרגשתי שאני רואה עוד תמונה, שמורכבת על המציאות. משונה. אולי זה הכוח המיוחד שלה. נתתי לה להעביר אלי תמונות. אבא שלה, אמא שלה, קריאת מחשבות ומרחק. טוב, המשמעות ברורה לגמרי.
התחלנו לרוץ, מתרחקים מהבית שביער, וסוף סוף רנסמיי עצרה. "מה את חושבת שאת עושה?" שאל מוח אצה "מרחיקה אותכם כדי שנוכל לדבר בלי שיצותתו" "לדבר על מה?" שאלה פייפר בסקרנות מהולה בחשש. אני אומדת את רנסמיי בעיניי "תני לי לנחש... את בורחת מהבית?" "בדיוק!" היא חייכה "חיכיתי להזדמנות הזו כבר שנים! שמתי לב שהם לא מסוגלים לעקוב אחרי הריח שלכם, והוא יכסה את שלי".
"אין לי בעיה שתבואי למחנה" פרסי משך בכתיפיו "אבל בנות אפרודיטה יאכלו אותך חיה" הוא התחיל לדבר בקול צפצפני "איפה עשית את התסרוקת שלך? מי המנתח הפלסטי שלך? באיזה איפור את משתמשת?!"
"אבל פייפר היא בת אפרודיטה, והיא מגניבה" אמרה רנסמיי בחוסר הבנה. פייפר הסמיקה "אני... שונה" היא ביטאה את המילה כאילו זה לא דבר טוב.
שמתי לב שג'ייסון שותק. "מה אתה חושב?" שאלתי "אני לא יודע מה נגיד לכירון... אני לא רוצה לשקר לו" שקלתי את הבעיה "אפשר לספר לו מה שקרה, ולהגיד שהיא רצתה לבוא איתנו. פשוט נשמיט את העובדה שהיא ברחה מהבית" פרסי חייך "חכמולוגית, גאונה כתמיד".
"טוב, מחכה לנו הליכה ארוכה" רטנה פייפר.
---------
חזרתי לעדכן!!! מבטיחה פרקים יותר ארוכים :)
|