היא והעיניים האפורות

טוב, אז אני רואה שיש לי קוראים ומפרגנים חדשים!

אני כל כך שמחה שיש עוד אנשים שאוהבים את הפאנפיק, ואני מקווה שיהיו כמה שיותר.

אז יש לי כמה הודעות ודברים:

1. רציתי להגיד שבשביל לא למתוח אתכם, אני לא יודעת כמה פרקים יהיו, את כל הפאנפיק אני מאלתרת.

2. אני ממש אשמח אם תעקבו אחרי באינסטגרם: chen_pazur , ובסנאפצ'אט: baby.chen/chen1200 .

3. אני בקרוב פותחת ערוץ יוטיוב שנקרא "Chen's Life", ואני גם אדבר שם לרוב על הארי פוטר, אז כשאני אעלה סרטון ראשון אני אודיע לכם ותוכלו להירשם לערוץ.

טוב אז הנה הפרק, תהנו!

הרמיוני שוב רצה בשביל ההוא.

הכל היה מוקף בעצים גבוהים ובסלעים.

היא ראתה בור וניסתה לקפוץ מעליו, אבל נפלה למערה חשוכה.

היא הדליקה את השרביט שלה ושוב רצה.

היא רצה ורצה ורצה, עד שראתה את קצה המנהרה, וברגע שיצא נפלה לתוך בור עמוק וחשוך.

אבל החלום לא נגמר.

הוא מיד עבר לרגע שלוציוס מאלפוי והחברים שלו בליווי וולדמורט הורגים את הוריהם והיא רק צורחת, 

ואז היא התעוררה.

מזיעה כולה, ומפוחדת, קמה ממיטתה.

כבר היה בוקר.

דראקו לא היה לידה.

היא נזכרה באירועי אמש, וחשבה אם כדאי לה לדבר איתו על מה שחלמה.

"אני רואה שהתעוררת."

דראקו יצא מהאמבטיה, כבר לבוש במכנסיים שלו, והתיישב לידה.

הוא ליטף את צווארה והסיט את שיערה אחורה.

הרמיוני הביטה בעיניים שלו.

כחולות כמו הים, וגם אפורות כמו הסערה. סערת רגשות שמתחוללת במוחו. על מה הוא חושב?

"קרה משהו?"

הרמיוני הנידה בראשה, למרות שחשבה שאולי כדאי לספר לו.

לא, לא היום.

כשיגיע הזמן היא תדבר איתו על מה שחלמה.

"בטוח?" היא שוב הנהנה בראשה, מחייכת אליו חיוך מרגיע.

"טוב, יש לנו שיעור שיקויים עוד חצי שעה... שאני אחכה לך?"

"לא, תצא, אני אראה אותך אחרי זה."

דראקו יצא, והרמיוני שקעה במחשבות.

מה שממש הפריע לה הייתה העובדה שהם דיברו כמו זוג, אבל הם עדיין לא.

מה הם בכלל?

מה שקרה אתמול קבע שהם ביחד?

או שכל עוד הם לא מתחייבים הם לא חייבים להיות שום דבר מעבר לידידים?

היא החליטה ללכת להתקלח, לחשוב קצת לכמה דקות.

אחרי המקלחת היא לבשה את המכנסיים וכל התלבושת שלה מלבד הגלימה, לקחה את תיקה ויצאה.

"טוב, היום נכין את הוריטסרום. מישהו יודע מה הוא? כן מיס גריינג'ר."

"וריטסרום הוא שיקוי אמת שנחשב לשיקוי האמת החזק ביותר שקיים."

"נכון מאוד מיס גריינג'ר. הוריטסרום הוא שיקוי אמת שקוף, חסר טעם וריח, שאכן הנחשב לשיקוי האמת החזק ביותר שקיים. אבל ניתן להתנגד להשפעותיו באמצעות סמי נגד או הלטת הכרה.

היום נכין אותו בזוגות של ערבוב. אתם כבר יודעים את בני הזוג הקבועים שלכם. כרגיל, 50 נקודות לשני הבתים למי שיצליחו להכין את השיקוי בצורה מושלמת."

דראקו ניגש להרמיוני, בידיו הספר והמצרכים.

"חסכתי לך את המצרכים, את תהיי על ההכנה?"

"אני ואתה נהיה אחראים על ההכנה."

"אבל אני הבאתי מצרכים!"

"אני ביקשתי?"

הרמיוני הרימה גבה והסתכלה עליו במבט מתנשא.

דראקו גלגל אליה עיניים וצחק לעצמו.

"אם אתה עוד פעם תגלגל אליי עיניים אני לא יודעת מה אני אעשה לך."

דראקו התקרב לאוזן שלה ולחש: "אם אני מנחש את מה שתעשי, נראה לי אני אגלגל עיניים עוד קצת."

"אז תהיה בטוח שמה שאני אעשה לא הכי נעים."

דראקו הרים גבה והרמיוני צחקה.

השיעור עבר במהירות, ושוב שניהם הכינו את השיקוי המושלם.

"אני חייב לציין שכנראה עשיתי לנכון כששילבתי את שניכם ביחד. אתם שילוב מנצח."

"אני חייב להגיד שאת הרוב הרמיוני עשתה. אני הייתי שם כדי לעזור פה ושם."

"ברור מר מאלפוי."

הוא הרגע נתן את כל הקרדיט להרמיוני? איזה מין מעשה גריפינדורי זה?

הרמיוני ראתה מבעד לגבה שרון זועף ואדום.

כנראה הוא עוד לא נרגע ממה שקרה בנשף.

*****

"תגידי וויזלי עדיין עצבני?"

"ככה רונלד. שמשהו לא בסדר בשבילו הוא מתעצבן ומראה את זה לכל העולם."

השעה הייתה מאוחרת, אבל דראקו והרמיוני היו שוב עסוקים בשיחה על היום שעבר ובשחמט.

"ושוב ניצחתי."

"אני שונאת אותך."

"לא את לא. את פשוט לא מוכנה להודות שאני יותר טוב ממך במשהו."

הרמיוני הביטה עליו בייאוש, וחשבה אם כדאי לה לומר.

לא, עדיין לא הזמן.

"את יודעת שלא יצא לנו בדיוק לדבר על מה שקרה אתמול בערב..."

"אני יודעת..."

למה הרמיוני הרגישה אשמה כל כך.

דראקו ראה שהפנים שלה מיואשות.

הוא התקרב אליה והניח את ראשה על כתפו.

"קרה משהו?"

הרמיוני כמעט לא החזיקה את הדמעות שעמדו לצאת לה.

"אני עייפה."

"אז בואי נלך לישון."

הם נכנסו למיטות, הפעם לא צמודים אחד לשנייה.

החלום שוב היכה בהרמיוני.

"לא... לא... איפה אני?"

היא שוב רצה שם, אבל מאוחריה רדף דראקו עם פרצוף רצחני ומאיים.

מה זה אמר?

היא הגיעה שוב לנקודה שבה הוריה נהרגים, אבל הפעם דראקו עמד עם שרביט שלוף ליד אביו.

הבזק האור הירוק הרג הפעם גם אותה.

"לא!"

היא קמה, מזיעה ומופחדת, מבינה מה ראתה.

"מה קרה הרמיוני?"

 דראקו קם מהצעקה שלה, והביט בפנים שלה, מפוחדות ומבוהלות.

הוא ניסה לקחת את ידה אבל הרמיוני הוציאה אותה ממנו.

"לא לא... עזוב אותי... עזוב..."

"למה שאני אעזוב אותך? יש לך חום?"

הרמיוני הדפה את דראקו שהתקרב אליה ולבוף חיבק אותה חיבוק שהרמיוני לא יכלה לברוח ממנו.

הרמיוני רק היכתה באגרופיה בביטנו ובכתה, מלמלה שיעזוב אותה.

לבסוף הפסיקה להכות ורק בכתה כנגד חזהו של דראקו.

הוא ליטף את ראשה והשתחרר מהחיבוק.

"אוקי, עכשיו תירגעי... מה קרה בדיוק?"

"חלמתי, חלום..."

"ומה קרה שם?"

"חלמתי כבר כמה פעמים שאבא שלך והחברים שלו הורגים את ההורים שלי, ואז אני נופלת לתהום ומתה."

"וזה אותו חלום?"

הרמיוני הביטה בו באדישות,  מנסה להתגבר על הרצון לא לספר לו.

"עד עכשיו כן."

"מה זאת אומרת עד עכשיו?"

"חלמתי שגם אתה שם... ואתה הורג אותי ביחד עם אבא שלך."

דראקו שתק לכמה רגעים, מביט בהרמיוני ובעיניים הנוצצות שלה מדמעות.

למה התת מודע המקולל שלה אמר לה שהוא מנסה להרוג אותה?

הוא לא אמר כלום, והרמיוני התחילה לבכות.

הוא רק חיבק אותה, קרוב אליו, והתקרב לאוזנה.

"אני בחיים לא אעז לחשוב על דבר כזה. אני בחיים לא אהיה כמו אבא שלי. אני מבטיח."

"איך אני יכולה להיות בטוחה?"

דראקו רק ניגש אליה ושפתיו היו על שלה לכמה רגעים של נשיקה מתוקה ועמוקה.

הם התנתקו והוא הביט בה. בעיניים הזהובות שלה הנוצצות מהדמעות שהיו לה עד לפני דקה.

הוא חיבק אותה שוב.

"כי אני אוהב אותך."

הפרק הקודם		הפרק הבא