אהבה סבוכה

דראקו והרמיוני הסתובבו במהירות, ידו של דראקו תופסת באחיזת ברזל את ידה של הרמיוני. מולם עמדו סנייפ ופילץ'. 

"נו, נו, נראה שהם הסתבכו בצרות..." חייך פילץ' ברוע. 

"לא קר לך, דראקו?" שאל סנייפ בקור. דראקו בלע רוקו והניד באיטיות בראשו. 

"בואו אחריי," אמר סנייפ והחל ללכת משם. הרמיוני השתחררה מאחיזתו של דראקו והם הלכו בעקבות סנייפ למשרדו האפל. 

"שבו."

הם התיישבו. 

"מיס גריינג'ר, מה עשית במטבח בשעה זו?"

הרמיוני בלעה רוק, לחלחה את שפתיה ואז אמרה: "אני... ניסיתי לעזור לגמדוני הבית... אלרג"ה... הארגון שלי..."

"ואתה, דראקו?"

"הייתי רעב."

"ובכן, שניכם תקבלו עונש. חמישים וחמש נקודות יורדות מגריפינדור, מיס גריינג'ר, וחמש עשרה מסלית'רין." 

הרמיוני פערה זוג עיניים אך שתקה. 

"ודראקו, מדוע אינך לבוש?" שאל סנייפ. 

"אני לבוש... קצת..."

הרמיוני פזלה לעבר החזה של דראקו ולעבר הקוביות בבטן שלו במבט רעב. 

"אני מבין... האם ניסית להרשים את מיס גריינג'ר בקוביות שלך?"

דראקו הניד בראשו. 

"שניכםם, מחר, עונש במשרד שלי, שמונה בערב."

דראקו והרמיוני יצאו,  ודראקו רטן ורטן.

"אוף, תסתום!" אמרה הרמיוני בעצבנות.

"מה יש לך? את לא היחידה שרע לה!" תקף דראקו. 

"אבל - אבל - אוף!!!" דמעות עלו בעיניה של הרמיוני. 

"הרמיוני, אני מצטער," דראקו חיבק אותה. "סליחה."

הרמיוני השתחררה ממנו בכעס.

"הסתבכנו!"

"שמתי לב, תודה."

הרמיוני הרימה גבה. "יופי לנו באמת."

דראקו גלגל עיניים. "תרגעי! לא קרה כלום. עונש קטן וכמה נקודות, בקטנה."

"כמה נקודות לך, אתה מתכוןן! חמש עשרה! ולי חמישים וחמש!!!!"

"עם כל התשובות הנכונות שלך, את תחזירי הכל, אל תדאגי."

הרמיוני סיננה מבין שיניה: "אידיוט..."

דראקו צחקק. 

הוא תפס בה וחיבק אותה שוב. היא נצמדה לחזהו כמה רגעים ואז השתחררה ממנו בכעס. "די, נו."

"הרמיוני..." דראקו החזיק בידיה. "אני אוהב אותך, הרמיוני? כמה אני אגיד את זה? נו, אני אוהב אותך. באמת."

הרמיוני רק בהתה בו במבט עצוב. 

דראקו נישק אל לחייה. "את רוצה אותי, נכון?"

הרמיוני השתחררה ממנו שוב ונסוגה כמה צעדים אחורה.

דראקו התקרב אליה שוב, היה בו נחישות רבה. הוא הצמיד את שפתיו לשפתיה הרכות, ולמשך כמה רגעים מאושרים הם עמדו כך, שפתותיהם דבוקות. ואז הרמיוני הסיטה את ראשה דראקו הביט בעיניה וחייך והתקרב כדי לנשקה שוב, אך היא דחפה אותו ממנה. 

"די, נו." התחנן דראקו. 

"עזוב אותי במנוחה, דראקו מאלפוי, פשוט תרד ממני ואל תדבר איתי."

דראקו נראה המום, ואז סינן כמה קללות עסיסיות. "בת זונה... בוצדמית מסריחה..."

הוא הפנה לה גב והלך. 

גם בעיניים החומות המביטות בגב השרירי המתרחק, וגם בעיניים האפורות המלאות כאב היו דמעות.

הפרק הקודם		הפרק הבא