וולדמורטה

מדי , שיימוס, ושאר הילדים ירדו לאולם הגדול, שלשם קראו להם בדחיפות. שהגיעו, מדי התיישבה בשולחן הצוות, ושיימוס התיישב בשולחן גריפינדור. ממבטיהם של שאר המורים היה אפשר לראות שגם הם לא יודעים דבר. פרופסור מקגונגל הגיעה לשולחן המורים, בפניה ניכרו רצינות ודאגה.

"ילדים, עליכם להתקבץ בחדריי המועדון שלכם לאחר סיום הפגישה הזו" התחילה בנימה שאין עליה עוררין.

"מורים ואנשי צוות, עליכם לקחת את שרביטיכם ולצאת לגבולות הוגוורטס. אסביר הכל שם. אתם משוחררים." המשיכה.

כולם קמו בבת אחת והלכו לחדריי המועדון, מלאים תהיות.

"מה אתה חושב שקרה?" שאלה חרש מדי את שיימוס.

"אני לא יודע, פרופסור מקגונגל אמרה שתסביר לנו הכל." ענה לה שיימוס בחרדה.

שלקחו את שרביטם והלכו לגבולות הוגוורטס, הם ראו בלגן.

הם לא הבינו מה קרה, אלא שאז הגיעה מקגונגל לשם והתחילה לדבר בשטף.

"חיות השתחררו, לא הצלחנו להשתלט עליהם. אנחנו חושבים שזה בעל כוח מבחוץ" היא אמרה, מדי ושיימוס הבינו מייד והרימו את שרביטיהם.

"אם אתם רואים חיה, תשתקו. אם פיספסתם והיא קרובה מדי, יש לכם אישור על כל לחש שעולה בדעתכם, חוץ מהקללות שאין עליהם מחילה." המשיכה.

מיד לאחר שמקגונגל הלכה, הסתערו עליהם סרטני-אש. הם ירו עליהם להבות, ומדי בקושי התחמקה מאחת.

"שתק!" מדי ושיימוס פגעו בשניים, אבל היו עוד רבים.

"שתק! שתק!" קראו, אבל 'צבא' סרטני-האש המשיך להתקדם. עלה לפתע רעיון במוחה של מדי.

"אגומאנטי!" קראה וסרטני-האש נסחפו אחורה, שמשם היה למדי ולשיימוס יותר זמן להתארגן ולפגוע. הם שיתקו את סרטני האש, ובכל פעם שהתקרבו יותר מדי, שטפו אותם בגל מים אחורה. לבסוף, גופות הסרטנים הקטנים והמשותקים היו שכובות  על האדמה. מדי ושיימוס התקדמו הלאה.

הם ראו טרול. הם ידעו שאותו יהיה קל יותר להביס. הם הרימו את אלתו באויר בעזרת וינגארדיום לביוסה, והפילו אותה על ראשו. הוא נפל על האדמה והם  שיתקו אותו ליתר ביטחון.

אז הם ראו סקרוט פוץ- תחת. מדי הבינה שהם יצטרכו לעבוד בשיתוף פעולה. הסקורט שלח אליהם פיצוץ גדול, ובטנו נשארה חשופה. מדי ניסתה לשתק אותו אבל לא הצליחה. שיימוס הצליח להסיח את מבטו והוא הסתובב לרגע. מדי ניצלה את ההזדמנות ושיתקה את הסקורט פוץ- תחת. הוא נפל ברחק של כמה סנטימטרים ספורים משיימוס.

פתאום, הגיחה דלפי –אחותה של מדי- מהיער האסור. מדי פלטה קללה. דלפי צחקה וכיוונה את שרביטה למדי.

"שלום לך, אחות קטנה. למה לא ענית להזמנתי? היית יכולה כרגע לא למות." פנתה למדי. מדי הרימה את שרביטה,

"נראה אותך." סיננה.

"טוב, אבדה קדברה!" הקללה חלפה במרחק של מילימטרים אחדים ממדי בתודה לשיימוס שמשך אותה ברגע האחרון. "את לא מוותרת? לא תמיד הוא יהיה לידך." צחקה דלפי.

"שימוס! תקרא למקגונגל! מהר!" צעקה מדי, מתחמקת מקללות. היא הצליחה להשחיל כמה קללות.

"טרנטלגרה!" צעקה מדי, וגרמה לדלפי להתחיל לרקוד בצורה מהירה ומגוחכת, שהיא עדיין מנסה לשלוח למדי קללות. מדי שיתקה את דלפי ולקחה ממנה את השרביט בדיוק שמקגונגל ושיימוס הגיעו.

"דלפי, אחותי, אזקאבן." מלמלה מדי המותשת. מקגונגל הרחיפה את דלפי והלכה איתה, ומדי התמוטטה בידיו של שיימוס.

הדבר האחרון שראתה היו פניו של שיימוס המודאג לפני ששקעה בשינה.

 היי, אני רואה שאין תגובות וכל מיני.

שמתי לב שזה כותב לי שבפעם האחרונה שפירסמתי הייתה לפני חודשים. זה לא הגיוני כיוון שפירסמתי פרק מלפני כמה ימים.

בקיצור, אני לא ממשיכה עד שיש שתיי תגובות לפחות.

הפרק הקודם		הפרק הבא