הנכד של וולדמורט

תודה לכול הנרשמים והמגיבים!

אוהבת אותכם :)

נקודת מבט: הארי

אחרי שסיימנו לאכול עלינו אני, רון, הרמיוני וג'יני לחדר שלי ושל רון אותו חלקנו גם עם פרסי.

אחרי שהבנתי שהוא נעלם באמצע הארוחה רציתי לקום ישר ולחפש אותו, אבל גברת וויזלי לא נתנה לי בטענה שאני צריך לאכול משהו. ברגע שהארוחה נגמרה יצאנו משם לכיוון החדר וג'יני החליטה להצטרף אלינו.

הגענו לחדר ופתחתי את הדלת לרווחה, בפנים מצאנו את פרסי עושה שכיבות שמיכה בקלות כזאת שזה ניראה מגוחך.

ברגע שהוא שמע את הדלת נפתחת הוא הרים את מבטו לכיווננו וחייך כמו שהוא נוהג לעשות, הוא הפסיק את מה שנראה כמו אימון כושר והתיישב על הרצפה ליד המיטה שלו.

"מה פספסתי?" הוא שאל אותנו בחיוך קונדסי.

"שום דבר מיוחד." עניתי נכנס לחדר.

"למה הלכת?" הרמיוני שאלה בסקרנות, בתשובה פרסי רק משך בכתפיו ואמר בפשטות. "הייתי צריך קצת שקט..."

הנהנתי והתיישבנו גם אנחנו. אני ורון שיחקנו משחק שח-מט מתפוצץ, הרמיוני ישבה על הרצפה לידינו קוראת ספר וג'יני ישבה לידה ושיחקה עם קרוקשנקס, פרסי קם ויצא מהחדר, אני מניח שכדי להתקלח בגלל שאחרי כמה זמן הוא חזר עם שיער רטוב.

וככה הימים עברו, רגועים יחסית, אנשים המשיכו לבוא וללכת והיו די הרבה ישיבות של המסדר, ניסינו לצוטט לחלק מהן אבל גברת וויזלי הייתה תופסת אותנו ושולחת אותנו בחזרה למעלה.

היום האחרון של החופש הגדול הגיע, בדיוק טאטאתי את לשלשת הינשופים של הדוויג מעל לארון הבגדים כשרון נכנס לחדר ובידו שתי מעטפות.

"הגיעו רשימות הספרים," הוא אמר, וזרק לי את אחת המעטפות כשאני עוד עומד על הכיסא. "הגיע הזמן, כבר חשבתי ששכחו. בדרך כלל הן מגיעות הרבה יותר מוקדם..." המשיך רון לדבר.

סיימתי לנקות את שאריות הלשלשת מעל לארון הבגדים, זרקתי את הפסולת לתוך השקית, וזרקתי את השקית מעל לראש של רון אל פח האשפה שהיה בפינת החדר, הפח בלע את השקית בקול גיהוק.

פתחתי את המכתב: המעטפה הכילה שני דפי קלף. אחד מהם היה התזכורת הרגילה על פתיחת שנת הלימודים באחד בספטמבר, והשני רשימה של ספרים נחוצים לשנה הקרובה.

"רק שניים חדשים," אמרתי מסתכל על הרשימה. "ספר הכשפים הבסיסי, רמה 5 מאת מירנדה גוזלי, ותיאוריה של קסמי מיגננה מאת ווילבר סלינקהרד."

קראק.

פרד וג'ורג' היתעתקו לפתע לצידי אבל כבר הייתי כל כך רגיל לזה שאפילו לא נפלתי מהכיסא.

"בדיוק תהינו מי הזמין את הספר של סלינקהרד," פתח פרד.

"כי פירוש הדבר שדמבלדור מצא מורה חדש להתגוננות מפני כוחות האופל," אמר ג'ורג'.

"באמת הגיע הזמן," אמר פרד.

"מה זאת אומרת?" שאלתי וירדתי מהכיסא שעליו עמדתי.

"לפני כמה שבועות שמענו באוזניעזר את אמא ואבא מדברים," פרד סיפר לי, "ולפי מה שהם אמרו הבנו שדמבלדור התקשה מאוד השנה למצוא מישהו לתפקיד."

"לא פלא, בעצם, כשחושבים על מה שקרה לארבעת המורים הקודמים." אמר ג'ורג'.

"אחד פוטר, אחד מת, אחד איבד את זיכרונו ואחד ננעל בתוך ארגז למשך תשעה חודשים," ספרתי מה קרה למורים שהיו לנו באצבעותיי. "כן, אני מבין על מה אתם מדברים."

"מה קרה לך, רון?" שאל פרד פתאום.

רון לא ענה לו. הפניתי את ראשי אל החבר הכי טוב שלי כשראיתי אותו עומד קפוא בדממה מוחלטת, פיו פעור מעט, ופשוט בוהה במכתב שלו מהוגוורטס.

"מה הסיפור?" שאל פרד בקוצר רוח ועקף את אחיו הצעיר כדי להביט בקלף מעל כתפו, ברגע שראה את הקלף גם פרד פער את פיו לרווחה בהפתעה.

"מדריך?" אמר ובהה במכתב בתדהמה. "מדריך?"

ג'ורג' זינק ועטף את המעטפה מידו השניה של רון והפך אותה. משהו אדום וזהוב נפל על כף ידו.

"חבל על הזמן," אמר ג'ורג'.

"זאת בטח טעות," אמר פרד וחטף את המכתב מרון כדי לבחון אותו לפני האור, לבדוק אם הוא מזויף. "אף אדם שפוי לא היה ממנה את רון למדריך..."

התאומים הפנו אלי את ראשיהם.

"חשבנו שאתה תיבחר על בטוח!" אמר פרד, ומטון הדיבור שלו היה אפשר לחשוב שרימיתי אותם באיזה דרך.

"חשבנו שדמבלדור חייב לבחור בך!" התקומם ג'ורג'.

"אתה ניצחת בטורניר המשולש וכל זה!" אמר פרד.

"בטח כל הדברים המוזרים פעלו לרעתו," אמר ג'ורג' לפרד.

"כן," אמר פרד. "כן, עשית יותר מדי צרות, חבר. טוב, לפחות לאחד מכם עוד יש סדר עדיפויות נכון."

פרד התקדם אלי ותפח לי על השכם תוך כדי שהוא שולח מבט צורב לרון.

"מדריך... רוני פיצפוני המדריך..."

"אוף אמא תהיה בלתי נסבלת," גנח ג'ורג'. הוא דחף את הסיכה בחזרה לרון כאילו אם יחזיק בה עוד קצת הוא יזדהם.

רון שעדיין לא אמר כלום, לקח את הסיכה, בהה בה לרגע ואז הושיט אותה אלי בבקשה אילמת שאני יאשר שזה דבר אמיתי.

לקחתי אותה ממנו. היתה מצוירת על הסיכה אות מ' גדולה על רקע האריה של גריפינדור. הסיכה הזו נראתה בדיוק כמו הסיכה שהיתה על החזה של פרסי וויזלי ביום הראשון שלי ללימודים בהוגוורטס.

הדלת נפתחה בחבטה והרמיוני נכנסה פנימה בריצה, לחייה סמוקות ושערה מתנופף. בידה היתה מעטפה.

"קיבלתם? קיבלתם?" היא שאלה בהתרגשות, וכשעיניה נחו על הסיכה שהיתה בידי היא פלטה צווחה. "ידעתי! גם אני, הארי גם אני!" היא אמרה ונראתה אפילו יותר נרגשת, היא נופפה במכתב שהיה בידה.

"לא," אמרתי במהירות ודחפתי את הסיכה בחזרה לידו של רון. "זה רון, לא אני."

"זה- מה?"

"רון ניבחר להיות מדריך, לא אני" אמרתי.

"רון?" אמרה הרמיוני ופיה נפער לרווחה בהפתעה ותדהמה. "אבל... אתה בטוח? זאת אמרת-" היא הסמיקה ורון נעץ בה מבט מתריס.

"במכתב כתוב השם שלי," הוא אמר.

"אני..." הרמיוני אמרה ונראתה מבולבלת לגמרי. "אני... טוב... וואו! כל הכבוד, רון! זה ממש-"

"בלתי צפוי," אמר ג'ורג' והנהן בהסכמה.

"מה בלתי צפוי?" שאל קול מפתח הדלת.

"העובדה שרוני הקטן שלנו נבחר להיות מדריך." ענה ג'ורג' על השאלה של פרסי שבדיוק נכנס לחדר.

"לגמרי בלתי צפוי." הסכים איתו פרד.

"לא," אמרה הרמיוני והסמיקה עוד יותר. "לא, זה לא... רון עשה המון... הוא באמת..."

"כל הכבוד, רון" אמר פרסי וטפח על שכמו בידידותיות.

"אתה יודע, גם הרמיוני נבחרה..." רון אמר ונראה שלא נוח לו שפרסי בסביבה.

"באמת?" שאל פרסי, אבל הוא לא ניראה מופתע בכלל. "כל הכבוד הרמיוני." הוא אמר לה בחיוך גדול. הרמיוני האדימה אפילו יותר אם זה אפשרי בכלל, לא הבנתי למה...

הדלת נפתחה פעם נוספת וחשפה את גברת וויזלי כשבידיה ערימה של גלימות שיצאו מהכביסה.

"ג'יני אמרה לי שרשימות הספרים הגיעו סוף, סוף," היא אמרה, והביטה מסביב על כל המעטפות שהחזקנו בזמן שהלכה למיטה כדי למיין את הגלימות לשתי ערמות. "נצטרך ללכת לסמטת דיאגון כדי לקנות את הדברים, ואחרי זה תצטרכו לארוז. רון, נצטרך לקנות לך גם פיג'מות חדשות, אלו קצרות בלפחות עשרה סנטימטרים, אני לא מאמינה באיזה קצב אתה צומח... איזה צבע אתה מעדיף?"

"קני לו באדום וזהב, שיתאים לסיכה." אמר ג'ורג' בגיחוך.

"שיתאים למה?" שאלה גברת וויזלי בפיזור תוך כדי שגלגלה זוג גרביים בצבע חום- סגול והוסיפה אותם לערמה של רון.

"לסיכה שלו," אמר פרד, כמו מישהו שרוצה לגמור עם אי- הנעימות כמה שיותר מהר. "סיכת המדריך המקסימה והחדשה שלו."

ניראה שגברת וויזלי לא באמת הבינה את משמעות דבריו של פרד בהתחלה ורק לאחר כמה זמן ניראה שהבינה על מה הוא מדבר.

"הוא... אבל... רון, אתה לא...?" היא החלה לגמגם ורון בתגובה רק הראה לה את הסיכה שלו. גברת וויזלי פלטה צווחה בדיוק כמו זו של הרמיוני.

"אני לא מאמינה! אני לא מאמינה! אוי, רון, כמה נפלא! מדריך! כל הבנים שלי מונו למדריכים!" קראה גברת וויזלי בהתרגשות.

"ואני ופרד מה, השכנים ממול?" נעלב ג'ורג' כשגברת וויזלי הדפה אותו הצידה וחיבקה את רון בחוזקה. ממקום קרוב אלי יכולתי לשמוע את פרסי מנסה ונכשל לעצור את צחוקו.

"חכה עד שאבא שלך ישמע! רון, אני כל כך גאה בך, איזה חדשות נפלאות, בסוף עוד תגיע להיות ראש המדריכים, בדיוק כמו ביל ופרסי, זה הצעד הראשון! הוי, איזה יופי של דבר קרה באמצע כל הצרות שלנו, אני פשוט מאושרת, הוי רוני-"

שמעתי את פרד וג'ורג' עושים קולות של הקאה מאחורי גבה של גברת וויזלי, אבל לא ניראה שהיא שמה לב לזה בכלל, היא המשיכה לחבק את רון ונישקה שוב ושוב את פניו, שעכשיו עטו צבע עמוק של אדום, אם היית מניח לידו את סיכת המדריך החדשה שלו היא הייתה ניראת חיוורת.

"אמא... אל... אמא, תשתלטי על עצמך..." רון מילמל וניסה לדחוף אותה ממנו.

גברת וויזלי סוף סוף הרפתה ממנו ואמרה בהתרגשות, "טוב, אז מה ניתן לך? פרסי קיבל ינשוף, אבל לך כבר יש ינשוף, כמובן."

"מ-מה זאת אומרת?" רון שאל, ניראה כאילו הוא לא מעז להאמין למשמע אוזניו.

"אתה חייב לקבל על זה פרס!" גברת וויזלי אמרה באהבה. "מה דעתך על גלימת טקס חדשה?"

"כבר קנינו לו," אמר במרירות פרד, הוא ניראה כאילו הוא כבר התחיל להתחרט על מעשה הנדיבות הזה.

"או קדרה חדשה, הקדרה הישנה של צ'ארלי כבר התחילה להחליד. או עכברוש חדש, תמיד חיבבת את סקאברס-"

"אמא," אמר רון בתקווה, "אני יכול לקבל מטאטא חדש?"

פניה של גברת וויזלי נפלו, ואני ידעתי למה; מטאטאים הם סחורה יקרה.

"זה לא חייב להיות מטאטא משוכלל!" רון מיהר להוסיף כשראה את פניה של גברת וויזלי. "רק- רק מטאטא חדש, לשם שינוי..."

ראיתי שגברת וויזלי מהססת קצת, ואז היא חייכה.

"מובן שכן... טוב, כדאי שנצא לדרך, אם יש לנו גם מטאטא לקנות... רוני הקטן, מדריך! אוי, אני כולי נירגשת!" היא אמרה נישקה את רון פעם נוספת על הלחי, ניגבה את עיניה ויצאה מהחדר.

ידעתי שכדאי שגם אנחנו נלך אבל לפני שהספקתי להגיד משהו ראיתי שפרד וג'ורג' מחליפים מבטים.

"לא יפריע לך אם ננשק אותך, נכון, רון?" אמר פרד בקול כאילו מודאג.

"נוכל לקוד לך קידה, אם תעדיף," אמר ג'ורג'.

"אוף, תיסתמו," רטן רון.

"או ש-" התחיל פרד וחיוך מרושע על פניו. "תיתן לנו עונש?"

"אני מת לראות אותו מנסה," אמר ג'ורג'.

"זה בדיוק מה שהוא יעשה אם לא תיזהרו!" אמרה הרמיוני בכעס.

כתגובה למה שאמרה פרצו פרד וג'ורג' בצחוק ורון רק מילמל, "תעזבי את זה, הרמיוני."

"נצטרך לשקול את צעדינו בזהירות ג'ורג'," אמר פרד ועשה את עצמו רועד  "עכשיו, כשהשניים האלה אחראים עלינו..."

"כן, ניראה שימי הפורענות שלנו הגיעו לקיצם," אמר ג'ורג' וניענע בראשו.

ואז בלי התראה מוקדמת בקול נפץ חזק נוסף, התאומים היתעתקו מפה.

"אוף, השניים האלה!" אמרה הרמיוני בכעס והסתכלה על התקרה. "שלא יציקו לך, רון, הם סתם מקנאים!"

"אני חושב שזה לא נכון," אמר רון. "הם תמיד אמרו שרק חנפנים נבחרים להיות מדריכים... אבל, להם מעולם עוד לא היו מטאטאים חדשים!" הוא הוסיף ואת החלק האחרון אמר בשמחה.

"אולי כדאי שנרד למטה." אמר פרסי, שכבר שכחתי שהוא בחדר מרוב שהיה שקט.

הם התחילו לרדת לכיוון המטבח, כל אחד במחשבות משלו. כשהגיעו לשם גברת וויזלי הסבירה לפרסי איך להשתמש באבקת פלו, אבל הקשבתי רק בחצי אוזן.

'למה דמבלדור לא בחר בי?' שאלתי את עצמי באומללות. 'אני עצרתי את וולדמורט מלהגיע לאבן החכמים בשנה הראשונה שלי בהוגוורטס. אני הבסתי את הבסיליסק. אני ניצחתי בטורניר הקוסמים המשולש ועמדתי מול וולדמורט עצמו אחרי שחזר בשנה שעברה. אני עשיתי את כל הדברים האלה לא רון.'

המשכתי ככה לכמה זמן עד ששמעתי קול בראש שלי. המצפון שלי. 'זה לא בסדר רון עזר לך בכל פעם שהיית זקוק לעזרה. אתה צריך לשמוח בשבילו.'

אבל היה לי מאוד קשה להקשיב לקול הזה, הרגשתי שזה לא בסדר שרון הוא זה שניבחר ולא אני. פתאום הרגשתי יד על הכתף שלי וראיתי שזה פרסי.

"אל תתאכזב אחי," הוא אמר בחיוך מעודד. "אני בטוח שלדמבלדור היתה סיבה טובה ליבחור ברון. אני מכיר את ההרגשה, אתה מרגיש קצת נבגד אבל זה בסדר... בסופו של דבר אתה תבין למה הוא עשה את זה." הוא הוסיף קצת יותר בשקט.

הנהנתי לא יודע מה להגיד, החיוך שלו גדל והוא צעד לתוך האח זרק את האבקה הירוקה וצעק, "סימטת דיאגון ואז נעלם.

עברנו כל אחד בתורו דרך האח לסימטת דיאגון, הפעם כולנו הגענו למקום הנכון. גברת וויזלי ניקתה את כולנו מהאפר והלכנו לכיוון גרינגוטס כדי להוציא כסף לקניות. כשהסתכלתי על פרסי ראיתי את ההתלהבות שלו, ממש כמו ילד קטן וחסר דאגות שקיבל את הצעצוע שרצה. הוא חייך את החיוך הרגיל של 'עושה הצרות' שלו והסתכל מסביב, ניראה שהוא לא לגמרי מרוכז במה שקורה סביבו אלא יותר חושב על משהו.

תמיד שמרתי על מרחק קטן בינינו ולא הורדתי ממנו את העיניים מנסה ליראות עם הוא עושה משהו חשוד שיוכל להוכיח אחת ולתמיד שהוא אוכל מוות, אבל שום דבר לא קרה.

כשנכנסנו לתוך גרינגוטס הרגשתי כמו פרנואיד, כי פרסי לא עשה שום דבר מיוחד ומעורר חשד כבר הרבה זמן, אבל כשנכנסנו פנימה קרה משהו ממש מוזר. כל הגובלינים עצרו את מה שעשו והפנו את מבטם לעבר פרסי, כשהוא עבר על פניהם הם הרכינו את ראשם בכבוד. כל הגובלינים בלי יוצא מן הכלל התלחשו בהתלהבות- התנהגות מאוד לא רגילה לגובלינים, בדרך כלל הם גאים מאוד. פרסי נראה נבוך ולחוץ באותו הזמן.

גובלין אחד ירד מעמדתו והתקדם לכיווננו. כשהוא כבר היה קרוב הוא קד קידה עמוקה לפרסי.

"שמי גריפהוק אדון פרסאוס ג'קסון ואני כאן לשירותך," אמר הגובלין- גריפהוק- בהבעה של הערצה, פחד וכבוד עמוק. "רציתי להודות לך בשם כולנו על העבודה הנפלאה שעשית. אנחנו לא מתערבים בכל מה שקורה עכשיו, אבל חשוב לנו שתדע  שתמיד תתקבל כאן בברכה. גיבורנו הדגול."

הדבר היחיד שאני הייתי יכול לחשוב עליו באותו הרגע זה:

מה לעזאזל קורה כאן?

מקווה שתהנתם :)

הפרק הקודם		הפרק הבא